כדור שינה: דירוג הגמרים המשעממים ביותר בתולדות ליגת האלופות

אם ננבור בזיכרון הקולקטיבי שלנו כאוהדים, לא מעט מהרגעים הזכורים ביותר הגיעו במעמד השיא של כדורגל הקבוצות - גמר ליגת האלופות. בין אם מדובר במהפכים של מנצ'סטר יונייטד וליברפול, הניצחונות של פפ גווארדיולה על אלכס פרגוסון, ההפסד של אברם גרנט או השושלת של ריאל מדריד, יש שפע של רגעים בלתי נשכחים. עם זאת, במהלך השנים חווינו גמרים נשכחים מאוד, כאלה שרק חיכינו שייגמרו מרוב שעמום.

אחד מאותם הגמרים ישוחזרו הערב, כאשר מנצ'סטר סיטי תפגוש את אינטר לראשונה מאז המפגש ביניהן במעמד השיא ב-2023. לכבוד המפגש, שכולנו תקווה שיניב יותר משער אחד כמו בגמר ההוא באיסטנבול, ליקטנו את חמשת הגמרים המשעממים ביותר מאז שהשם "ליגת האלופות" נכנס לחיינו ב-1992.

5. פורטו - מונאקו 0:3 (2004)

אוהדי כדורגל מסוגלים להתלהב ממשחקים כמו תוניסיה-אוסטרליה, רק משום שהם משוחקים במונדיאל. הבעיה מגיעה כאשר המפגשים האפורים האלו קורים, איכשהו, בגמר ליגת האלופות. 2004 היתה שנה מוזרה בכדורגל האירופי, כשעוד לפני זכיית יוון ביורו אל חצי גמר ליגת האלופות הגיעו פורטו של ז'וזה מוריניו, מונאקו, דפורטיבו לה קורוניה וצ'לסי בתחילת עידן רומן אברמוביץ'.  קבוצות אטרטקיביות בהרבה כמו הגלאקטיקוס של ריאל מדריד, האלופה מילאן וארסנל הבלתי מנוצחת באנגליה נותרו מאחור.

למעשה, בגמר בין שתי קבוצות כמו פורטו ומונאקו, הצופה הממוצע משתעמם עוד לפני שריקת הפתיחה. זהו גמר כמעט חסר תקדים מבחינת אפרוריותן של הקבוצות המשתתפות בו. לשתי הקבוצות האלה אין קהל בינלאומי רחב, כך שהאוהד הנייטרלי החליט בעד מי הוא רק על בסיס השאלה אם הוא התחבר לדמות של מוריניו - עוד לפני שהספקנו להכיר אותו באמת. המשחק אמנם הניב שלושה שערים, אולם הוא כלל גם הרבה פרצופים שנשכחו ברגע שהגמר הסתיים. האם מדובר בנוסטלגיה? אולי לעכברי כדורגל בלבד.

4. מנצ'סטר סיטי - אינטר 0:1 (2023)

אחרי 0:4 ענק על ריאל מדריד בגומלין חצי הגמר, סיטי היתה מרחק נגיעה מזכיה בתואר היחיד שהיה חסר לה. מולה ניצבה אינטר, שחוותה עונה פושרת במסגרת המקומית והגיעה לגמר בעיקר בזכות הגרלות נוחות בנוקאאוט - פורטו, בנפיקה ומילאן. במקום להתעלות לקצב בו שיחקה המכונה של פפ גווארדיולה, האיטלקים גררו מטה את האנגלים לבינוניות שלהם.

סיטי פחדה כי ההפסד מול צ'לסי מ-2021 יחזור על עצמו, כשבשני הגמרים קווין דה בריינה נאלץ לצאת עקב פציעה. רודרי, שמאז התרגל להיות גיבור די אפור, כבש את השער היחיד במשחק, בעוד אינטר סבלה מכמה החמצות של רומלו לוקאקו. אוהד הכדורגל הנייטרלי שהוא הרוב המוחץ במקרה הזה, לא יזכור הרבה מעבר לזהות המנצחת. השאלה היא אם הערב תהיה מיני-נקמה.

3. צ'לסי - מנצ'סטר סיטי 0:1 (2021)

אין מחלוקת על כך שהפרמייר ליג היא הליגה המקומית הטובה בעולם בעשור האחרון. עם זאת, כאשר שתי נציגות מהממלכה נפגשות במעמד השיא של היבשת, משהו מהקסם נאבד. תומאס טוכל הפך לנמסיס של גווארדיולה כשגבר עליו פעמיים בשבועות שלפני הגמר, והפעם השלישית היתה שווה גביע.

אותה צ'לסי, מהאלופות החלשות שידע המפעל, היוותה שילוב בין הישן לחדש במועדון הכחול. שרידים אחרונים של שחקנים עוצמתיים כמו אנגולו קאנטה וטיאגו סילבה, לצד שחקנים מאכזבים שמאז רק התרבו בצ'לסי כמו טימו ורנר ואפילו כובש שער הניצחון - קאי האברץ - שהחל לפרוח באנגליה רק כשעבר לארסנל.

כיאה לגמר נשכח ולקדנציה של האברץ בצ'לסי, השער שלו היה די מקרי. גווארדיולה לעומת זאת, שסוף סוף הגיע לגמר עם סיטי, לא האמין שהוא שוב לא מגיע איתה לארץ המובטחת. זו היתה פרידה צורמת מסרחיו אגוארו, הרבה דמעות היו שם, אך ספק אם מישהו זוכר אותן.

2. ליברפול - טוטנהאם 0:2 (2019)

בלתי אפשרי לתפוס את הדיסוננס בין הטירוף שהיה בליגת האלופות בעונת 2018/19 לבין הגמר המשמים שקיבלנו. ריאל מדריד הושפלה מול אייאקס, אותה הדיחה טוטנהאם בנס אחרי שזו חלפה גם על פני מנצ'סטר סיטי בדרמת ענק. ליברפול גם היא עשתה את הבלתי ייאמן כשללא מוחמד סלאח הפכה הפסד 3:0 בברצלונה ל-0:4 באנפילד.

בגמר עצמו, ליברפול קיבלה פנדל עוד לפני שהאוהדים הספיקו להתיישב. שריקה אכזרית אך מוצדקת על נגיעת יד של מוסא סיסוקו אפשרה לסלאח לקבוע 0:1 בדקה השנייה, ומשם הגמר שקע בתרדמת. בכדורגל יש קלישאה לפיה שער מוקדם "משבש" את התוכנית הטקטית גם עבור הקבוצה המבקיעה, וזה מה שקרה.

הקבוצה של יורגן קלופ היתה מרוצה מהיתרון והורידה הילוך, שכחה מכל מה שתכננה. מנגד הארי קיין החלוד, שפספס את השלבים הקודמים עקב פציעה, נראה אבוד על המגרש. עד הדקה ה-87 חיכינו כדי לראות את השער השני, אז דיבוק אוריגי סגר סיפור. היה טוב עבור ליברפול, וטוב עבורנו שזה נגמר.

1. מילאן - יובנטוס 0:0 ו-2:3 בפנדלים (2003)

לא היו חסרות אגדות על כר הדשא באולד טראפורד. למרות זאת הסיפור הגדול היה האגדה שלא היתה שם, וכשזה המצב - הגמר בבעיה. פאבל נדבד, זוכה כדור הזהב לאותה שנה, החמיץ את הגמר מהסיבה המטופשת של צבירת כרטיסים צהובים. חלף למעלה מעשור עד שאופ"א התעשתה והחליטה למחוק את צבירת הכרטיסים לפני הגמר, אך לכוכב הצ'כי של יובנטוס זה לא עזר.

מדובר בגמר היחיד בעידן ליגת האלופות שלא הובקעו בו שערים. עוד ערב ארוך שגורם לאוהדים להתפלל ליום שבו יבטלו את ההארכות. את הפנדל המכריע הבקיע אנדריי שבצ'נקו, שנתיים לפני שפישל בדיוק באותו המעמד נגד ליברפול.

מבט על ההרכבים מעורר שמות נוסטלגיים חזקים, אך באותו הערב אלה היו בעיקר אגדות על הנייר. המורשת שנותרה מגמר 2003 היא בעיקר מה היה קורה אם נדבד היה משחק.

הכתבות ועידכוני הספורט החמים אצלך בטלגרם

להצטרפות