הצרפתים כבר לא יודעים מה לעשות עם הספרדים. מהיורו הם הדיחו אותם בחצי הגמר, באליפות אירופה לנוער הם ניצחו אותם בגמר, והערב, בקרב על מדליית הזהב האולימפית, בפארק דה פרינס, זו כבר הייתה התעללות נפשית, 3:5 בהארכה. נכון שהמקום השני הוא פרס מכובד ואזכור מרשים ברזומה, אבל לכו תספרו את זה לנשיא עמנואל מקרון.
בדרך כלל גמר אולימפי בכדורגל הוא לא בדיוק שיא העניין. זה לא ארצות הברית בכדורסל, שמביאה איתה את כל הנשקייה, או הטניס שמציג בגמר את נובאק ג'וקוביץ' נגד קרלוס אלקרס. פה מדובר בחבר'ה צעירים, חלקם לא מוכרים, אבל כששתי הגדולות הגיעו לקרב על המדליה המוזהבת, לא נשארו כרטיסים בקופות. הרי זה העימות האמיתי בין מחלקות הנוער הטובות ביבשת, יצרניות הכוכבים העיקריות.
צרפת כל כך רצתה את התואר האולימפי אחרי 40 שנות בצורת. תיירי הנרי, המאמן, מגדולי השחקנים בכל הזמנים, סיפר כמה האירוע חשוב לו, במיוחד שילדיו צופים בו ביציע. כמה רצה לגרום להם ולאומה אושר.
ואכן צרפת עלתה ראשונה על לוח התוצאות. הייתם צריכים לשמוע את הכרוז יוצא מגדרו ואת שאגת הקהל באצטדיון כשאנזו מילוט, שחקנה של שטוטגרט, העלה את הטריקלור ליתרון כבר אחרי 11 דקות. החלום נראה לפתע מרחף באוויר. רק שלא מעט אנשים הזהירו את הצרפתים מהלחץ שייפול על כתפיהם של השחקנים הצעירים. לא רק שהם משחקים בבית, חלק גדול מהם ידע שביציע צופים בהם בני משפחה וחברים. להם באמת היה מה להפסיד.
האצטדיון היה בהלם כשפרמין לופס, האס שגדל ומשחק בברצלונה, השווה שבע דקות אחרי שספרד נקלעה לפיגור ואז בא המכבש. האורחים אכלו את הצרפתים כשלופס מוסיף את השני שלו ואלכס באנה כובש את השלישי בכדור עונשין נהדר, 1:3 עוד לפני שהשעון סימן שעברנו חצי שעה.
פאריז בהלם, צרפת בשוק. לא ככה הם רצו לראות את דור העתיד מחזיר את הכבוד. הייתה להם מחצית שלמה לשנות את רוע הגזירה, קיוו שאולי מייקל אוליסה, שעליו בונים מגדלים, יעשה את השינוי. כל מה שהיה צריך זה גול מהיר, אבל הספרדים, למרות גילם הצעיר, מכירים מעמדים כאלה. אריק גרסיה ופאו קובארסי עשו את העבודה במרכז ההגנה ואם לא אז הצרפתים הרבו להחמיץ.
פעם משקוף, פעם עצירה מצוינת של ארנו טנאס, שמכיר היטב את האצטדיון כשוער משנה בפריז סן ז'רמן. עד שבסוף מגנס אקליוש, שנכנס כמחליף, נגע בכדור שאוליסה שלח לרחבה וצימק את התוצאה, 2:3. הרעש באצטדיון נהיה מחריש אוזניים, הלחץ על הדשא גבר. כל מה שצריך זה דחיקה מקרוב, הארכה וספק אם הספרדים, הצעירים, יעמדו בטירוף שהיציעים יפעילו.
'אלה לה בלה', צעק הקהל, חלק שר את ההמנון. ממש רגעים לפני שהספרדים שמעו את ההמנון ומיששו את המדליה המוזהבת, תפיסה ברחבה ופנדל לצרפת. הקהל היה בשיגעון. הכל היה מונח על כתפיו של ז'אן פיליפ מאטטה מקריסטל פאלאס. כל האומה ציפתה ממנו למהלך והוא כמו גדול, השווה ל-3:3 וקבע שהמותחן העצום עובר להארכה.
ואז, כשכולם בנו על מהפך הרואי, בא מהלך המוות, הספרדי. סרחיו קאמלו, שנכנס כמחליף, הבקיע צמד, אחד ממש בשניות הסיום, בכדי לקבוע יש אלופה אולימפית חדשה והיא לא מארחת המשחקים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
