יורו 2024 הסתיים ובמשחק ה-51 והחשוב ביותר, הכדורגל ניצח וזו הבשורה הגדולה. אנגליה, שהעפילה לגמר למרות יכולת רעה קבוצתית ואישית מהדקה הראשונה של הטורניר, הגיעה גם לגמר כדי להפריע למשחק ולנסות לגנוב אותו דרך ההגנה והברקות אישיות, ללא תוכנית התקפית ועם קיבעון מחשבתי של המאמן שלה.
מנגד, ספרד עשתה הכל כדי לנצח בזכות כדורגל קבוצתי, שמבליט את האינדיבדואל, ניהול משחק אקטיבי שלא מחכה לשינוי בתוצאה כדי להשפיע על המשחק ושינוי סגנוני בין המשחקים שאפשר התאמות ליריבות.
כדי לסכם הטורניר ולגעת בכמה שיותר נקודות, בחרתי את הנבחרת של הטורניר ודרכם ניסיתי לספר על חודש הכדורגל המרתק שעברנו.
גיורגי ממרדשווילי (גאורגיה)
הנציג של אחת מההפתעות הנעימות של הטורניר. גאורגיה, שהשתתפה לראשונה בתולדותיה בטורניר גדול, שיחקה כדורגל חיובי והדהימה כשניצחה את כריסטיאנו רונאלדו ופורטוגל. מי שאחראי על יותר מכל שחקן אחר על ההצלחה הגיאורגית (מלבד ווילי סניול שעשה עבודה נהדרת על הקווים) היה זה שעמד כחומה בצורה על קו השער. השוער של ולנסיה, שיאן ההצלות של שלב הבתים (הגיע לשיאו מול צ'כיה עם 11 עצירות) סיפק אליפות מדהימה, שדרג את מעמדו והפך לאחד השוערים המבוקשים באירופה.
מגן ימני: קייל ווקר
אנגליה אמנם הגיעה לגמר, אבל שיחקה כדורגל חסר השראה, פחדני והגנתי, מה שגרם לשחקני העונה בשלוש הליגות הגדולות להיראות כמו הצל של עצמם לאורך רוב הטורניר. החוליה שכן תפקדה אצל האנגלים הייתה חוליית ההגנה ומעל כולם היה המגן בן ה-34, שסיפק טורניר אישי מצוין, מה שלא עזר לנבחרתו לעשות את הצעד הנוסף שהם קיוו לעשות, אבל ממש לא הגיע לה
.
בלם: שטפן דה פריי
הולנד, נבחרת שהציגה לראווה לאורך השנים גאוני כדורגל התקפי כמו יוהאן קרויף, מרקו ואן בסטן, רוד חוליט, דניס ברגקאמפ, אריאן רובן ועוד רבים וטובים, העמידה בטורניר הזה בעיקר סוללה מרשימה של בלמים. אז נתן אקה הוצב כמגן שמאלי, וירג'יל ואן דייק הנהיג את ההגנה, אבל דווקא השותף שלו, דה פריי, היה הטוב בשחקני הולנד בטורניר, הצטיין הגנתית וכבונוס הבקיע את השער החשוב מול טורקיה ברבע הגמר.
בלם: מנואל אקנג'י
שווייץ היא הוכחה שאנשים, ובמקרה הזה מאמנים, מסוגלים להשתנות ולשנות. מוראט יאקין, שגירד עליה במוקדמות והיה נראה שהוא יפוטר עוד לפני הטורניר, החליט לעשות את הדברים אחרת. הוא החליף עוזר מאמן והביא מישהו שישלים אותו בנקודת החולשה שלו – טקטיקה התקפית.
בנוסף, חיבר אליו באמצעות שיחות את כוכבי הנבחרת, בעיקר את הקפטן גרניט שאקה ששימש לו אופוזיציה בתחילת כהונתו, שינה זימונים, החליף הרכבים בהתאם ליריבות ופשוט הפך את הנבחרת. מי שבלט מעל כולם היה הבלם של מנצ'סטר סיטי שסיפק טורניר מצוין. אמנם הוא הסתיים עם החמצת הפנדל שלו מול אנגליה, אבל הראה שלשווייץ יש את אחד הבלמים הטובים בעולם.
מדן שמאלי: מרק קוקורייה
אחד השחקנים שמספר בצורה הכי טובה את הסיפור של אלופת אירופה. בפני המאמן לואיס דה לה פואנטה עמדו שתי אופציות לעמדת המגן השמאלי – אלחנדרו גרימאלדו, שחקן מבריק התקפית שהגיע אחרי עונה מדהימה בלברקוזן וקוקרייה, שנחשב למגן אפרורי ולאחד מהסמלים לרכישות הכושלות של צ'לסי בשנים האחרונות. המאמן הספרדי הלך על המגן המתולתל, שחקן הגנה טוב יותר ואחד שעבד איתו בנבחרות הצעירות. לא רק שהרוויח בענק מבחינה הגנתית, אלא גם קיבל ממנו בדקה ה-87 של הגמר את הבישול הכי משמעותי ביורו – בישול שהיה שווה אליפות.
קישור: רודרי, דני אולמו ופביאן רואיז
הקישור של ספרד עשה את ההבדל באליפות ועל הדרך, גם התאים את תפיסת המשחק הספרדית לכדורגל המודרני. האובססיה להחזקת הכדור זזה הצידה וקיבלנו קישור מגוון עם ארבעה שחקני על (פדרי הרביעי) שמשלימים אחד את השני ויודעים לשחק עם ובלי הכדור.
רודרי קיבל לראשונה בגיל 28 את תפקיד הליברו של הקישור והיה רמה מעל הטורניר. אולמו התחיל את הטורניר כמחליף, אבל הכניסה של טוני קרוס בפדרי פינתה לו את המקום והוא לקח את ההזדמנות בשתי ידיים בדרך להיותו הקלף המנצח ברבע ובחצי הגמר. פביאן רואיז, שסיפק טורניר מופתי לקשר מרכזי והראה, בדומה לקוקורייה, כמה חשוב שיש מאמן שמכיר אותך מילדות, מאמין בך ויודע מה צריך לעשות, מקצועית ופסיכולוגית, כדי להפיק ממך יכולות שאף אחד אחר לא הצליח להוציא.
שחקני כנף: לאמין ימאל וניקו וויליאמס
שני שחקני הכנף של ספרד היו הדבר הכי מרענן ושמח ביורו. בתוך ומחוץ למגרש הם היו בלתי נפרדים, השלימו אחד את השני ולא במקרה הם גם התחברו לשער הראשון בגמר. שחקנה של ברצלונה הוא תופעת טבע שוברת שיאים, שעושה דברים בלתי נתפסים לילד בן 17 וסיים טורניר מופתי עם שער הטורניר וארבעה בישולים, כל אחד יותר יפה מהשני. הקיצוני של אתלטיק בילבאו העלה את הרמה שלו בכל משחק ולשיאו הגיע בגמר, שבו היה מספר 1 על המגרש. המחשבה ששניהם רק בתחילת הדרך והשיא עוד לפניהם, גורמת לנו להבין שספרד פה כדי להישאר ואולי אפילו לשחזר את הרצף ההיסטורי של דור הזהב, שהניף שלושה טורנירים ברצף.
חלוץ: קודי גאקפו
הולנד העמידה נבחרת מוגבלת התקפית ונהנתה מהעובדה שהמקום השלישי בבית שלח אותה לצד הנח של ההגרלה, מה שאפשר לה להגיע עד לחצי הגמר בלי להיפגש עם אף יריבה מהטופ האירופי. בהתקפה, האיש שסחב את הולנד לאורך כל הטורניר היה שחקנה של ליברפול, שכיפר על הירידה הגדולה בכושר של ממפיס דפאיי, חוסר היציבות של צ'אבי סימונס והעדר שחקן התקפי נוסף בכושר אישי טוב. הוא הרים את הרמה שלו וסחב על גבו את ההתקפה ההולנדית עם אסרטיביות ב-1 על 1, שערים חשובים ודומיננטיות התקפית מרשימה.
