ב-22 ביוני, כשהוא על אדמת גרמניה יחד עם חבריו, חגג רודרי (רודריגו הרננדס קסקנטה) את יום הולדתו ה-28. הוא בטח עשה חשבון נפש עם עצמו, כמו שקורה לכולנו ביום שבו נולדנו, ושאל את עצמו אם הוא שמח על המקום שבו הוא נמצא ביחס לגילו. הוא כנראה הסתכל לצדדים וחייך.
הוא איש משפחה, משחק באחת הקבוצות הטובות בעולם, מתפרנס בכבוד, ובעיני רבים גם עושה את עבודתו בצורה מושלמת, מה שהופך אותו לאחד הקשרים הטובים בעולם, יש היגידו הטוב מכולם. ביום ראשון (22:00), באצטדיון האולימפי בברלין, הוא מקווה אחרי שנים אדירות במנצ'סטר סיטי להניף גביע גם עם נבחרת ספרד, והרבה מזה תלוי בו.
אמש הלכתי למסעדת NENI פה בברלין שנמצאת בבעלות ישראלית ויש לה סניפים נוספים ברחבי אירופה. היא מגישה מאכלים כמו מעורב ירושלמי, סביח מפורק, חצילים מטוגנים, ועוד. לידי ישבו שני בחורים, אחד מהם עם חולצה של נבחרת ספרד מ-1994. נראה שהם אוהבים את האוכל, האמת שהוא היה אדיר ושאלתי מי לדעתם השחקן המצטיין בנבחרת שלהם עד כה. "רודרי", הם ענו. ילדים צעירים יגידו לאמין ימאל. אלה שכבר ראו כדורגל לא מעט, יודעים שיש דברים חשובים מכישרון.
ספרד לא ממש הייתה על הרדאר מבחינת המועמדות לזכייה לפני הטורניר. היא הייתה שם אחרי צרפת, אנגליה, פורטוגל ועוד בעיקר בגלל ההיסטוריה שלה, לא בגלל שמישהו חשב שהסגל הנוכחי שלה יכול ללכת עד הסוף. אבל בתוך הסגל הזה היה שחקן אחד שנצץ מעל כולם והוא רודרי, שתחת פפ גווארדיולה בעונות האחרונות הפך להיות המנוע של האלופה האנגלית ואת אותו הדבר הוא עושה גם במדים הלאומיים. לספרד יש המון כישרון – לאמין ימאל, ניקו וויליאמס, דני אולמו, אבל חייב שיהיה מישהו שינהל את כל הדבר הזה. לכן, החשיבות של רודרי מורגשת.
"זו עמדה חשובה, במיוחד באופן שבו סיטי וספרד משחקות", אמר לפני מספר ימים בראיון מיוחד ל"גרדיאן" ונתן הצצגה למוחו המיוחד. "אני מנסה לתת תנועה למשחק, דינמיות, קצב. לעזור למשחק להתפתח, לפרש אותו, לקחת אותו לאן שאנשים רוצים שהוא יהיה. זה מה שהכי מגדיר את התפקיד שלי - מתי להאיץ, מתי לבלום, מתי ללחוץ גבוה יותר, מתי לנוע עמוק יותר. המחשבות האלה תמיד עוברות בראש שלך".
גם החברים החדשים שלי מספרד שפגשתי במסעדה הסבירו לי מבחינתם למה רודרי הכי קריטי גם בגמר מול אנגליה. "דקלאן רייס בחר לשחק בארסנל ולא במנצ'סטר סיטי כי הוא לא רצה ללכת 'בדרך הקלה', אבל השנה הוא סבל מרודרי בסיטי וגם בראשון הוא יפחד כשהוא יראה אותו". השניים, אגב, הגיעו לגרמניה מוולנסיה ואוהדים את לבאנטה. עוד הוכחה כמה אוהדי הנבחרות הם אוהדים דווקא של הקבוצות הקטנות.
ייתכן מאוד וביום ראשון נקבל גם תשובה חותכת לגבי המאבק על כדור הזהב לשנת 2024. בעוד רבים מצביעים על ויניסיוס ג'וניור (שכבר הספיק לעוף מהקופה אמריקה) ועל ג'וד בלינגהאם מריאל מדריד, אחרים חושבים שהפרס האישי חייב ללכת לרודרי. אלבארו מוראטה, קפטן ספרד, אמר בראיון שאם לרודרי היה יותר יחסי ציבור, לא היה בכלל דיון על הנושא.
רודרי עצמו, רוצה לדבר על המגרש. "אני לא משחק כדורגל בשביל זה. אולי אנשים היו רוצים שאהיה יותר קשוח ויותר אדחף את עצמי, אבל אני מבין כדורגל אחרת. אני יודע איך זה עובד אז אני לא מתוסכל אם מתעלמים ממני. אם יום אחד מישהו ירצה לתגמל את העבודה שלי, זה יהיה מבורך, אבל זה - לא מפריע לי בכלל". בגדול, כל מה שרודרי רוצה, זה להניף את גביע אירופה ביום ראשון.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו