יוסבה אסירון, ראש עיריית פמפלונה, משתייך למפלגת העצמאות הבאסקית אבל שולט במועצה באמצעות קואליציה. לקראת גמר היורו, לבקשת הרוב במועצת העיר, הוא הסכים להצבת מסך גדול באחד הפארקים בעיר לשידור המשחק. "הייתי רוצה שתשתתף במשחק הנבחרת שלי. המדינה הבאסקית העצמאית של נבארה, אבל הנסיבות אינן מאפשרות זאת". הוא הוסיף ש"בגמר תשחק נבחרת ספרדית" ובגלל עקרון הדו-קיום הוא יאפשר את האירוע.
אכן, הנסיבות אינן מאפשרות, למרות שבסקר אחרון 63% מהאוכלוסיה המקומית ובשאר מחוזות הבאסקים היה רוצה נבחרת לאומית לבאסקים. זה אגב לא מחייב עצמאות מלאה: אפילו נבחרת אנגליה המשתתפת בגמר היא דוגמא ליותר מהתאחדות כדורגל אחת בתוך מדינה ריבונית. ההתאחדות הבאסקית כבר הגישה בקשה להתקבל לפיפ״א. בלי הסכמה ספרדית - תשכחו מזה.
אבל הנה האירוניה: הבדלנות הבאסקית וחוסר הסימפטיה לספרד הם כוח עצום לנבחרת הספרדית. ראשית רקע: אתלטיק בילבאו משתפת בשורותיה רק שחקנים באסקים או כאלו שנולדו בחבל הבאסקים. הכלל השני הוחל כדי לעמוד בחוקי אי אפליה. כמעט כל השחקנים הללו הם בעלי אזרחות ספרדית. היו במשך השנים שחקנים באסקים צרפתים כמו ביסנטה ליזארזו, איימריק לאפורט הגיע מצרפת הבאסקית ואפילו אוזרח כספרדי.
ריאל סוסיאדד נטשה בהדרגה את החוקים הרשמיים הללו מאז שנות השמונים אבל הרוח הזו עדיין נושבת במועדון. 19 מ-26 שחקנים ששותפו העונה בשורות סוסיאדד הם באסקים. סוסיאדד היא הקבוצה המיוצגת ביותר בסגל ספרד, עם חמישה שחקנים כולל מיקל מרינו, כובש שער הניצחון מול גרמניה. לבילבאו יש שלושה ועוד שחקן עבר שלה, לאפורט. ביחד עם ניקו וויליאמס ואונאי סימון, בילבאו קריטית להצלחה הספרדית.
השתיים סיימו העונה בין שש הראשונות בליגה, וכשיש יש לך שתי קבוצות צמרת שצריכות להביא כמעט כל שחקן מתוך האזור, אתה משיג שני דברים. ראשית, הרבה שחקנים. שנית, שחקנים בכל התפקידים במגרש. הקבוצות הבאסקיות לא יכולות להתמחות בתפקיד אחד על המגרש ולהזניח אזורים אחרים. ואכן, בין שמונת הבאסקים בסגל ספרד ישנם שני שוערים, שני מגנים, שני קשרים ושני חלוצים. אגב, כשמדברים על ייצור שחקנים באסקים אפשר להוסיף את אוסאסונה, שמגיעה מפמפלונה, הקבוצה היחידה בליגה העליונה ששמה הוא בשפה הבאסקית (״בריאות״).
יש עוד עניין קצת עמום יותר שנותנות הקבוצות הבאסקיות לכדורגל הספרדי. "אלו לא משחקי כדורגל רגילים, אלו אירועים לאומיים", הסביר גארת׳ סאות׳גייט אחרי ניצחון הפנדלים של אנגליה על שווייץ. אז המשחקים של הקבוצות הספרדיות הגדולות בחבל הבאסקים קרובים מאוד למתח כזה של משחקים. מין משחקים בינלאומיים בתוך עונת כדורגל. באופן כללי הכדורגל הבאסקי גם פיזי יותר מהממוצע בספרד, וזה בהחלט מסייע לגרסה היותר מהירה ויותר קשוחה של ה"לה רוחה" ב-2024, מבלי שאיבדה את עליונותה הטכנית.
לאידוייה חימנס, מדענית צעירה בתחום הביוטכנולוגיה, אוהדת אוסאסונה ותומכת נלהבת בעצמאות באסקית, אין כל כך בעיה עם המסך הגדול. "תראה היום ברחבי העיר חולצות של ספרד, בעיקר של ילדים למשפחות שהיגרו לכאן. תראה גם מי ששורפים חולצות ספרד ברחוב. יהיו מי שיחגגו אם ספרד תנצח, אבל הם לא יעשו זאת בראש חוצות", היא אומרת.
היא גדלה בבניין עם משפחת וויליאמס וזוכרת את ניקו כשחקן נערים באוסאסונה. הנה האירוניה: בחבל הבאסקים יש לא מעט כעס על מדיניות ה"באסקים בלבד" של אתלטיק בילבאו, כי כדי לקיים אותה הם חומסים את הכשרונות של הקבוצות האחרות. "ניקו הוא לא באסקי. הוא יליד האזור. הוא לא יודע את השפה ואפילו אמר שאין לו טעם ללמוד אותה. עבורי זה מה שמגדיר אותך כבאסקי. לכן אני לא כועסת עליו. הוא שחקן מקצועני שהולך אחרי הכסף".
לחימנס יש בעיה דווקא עם שחקנים שמשחקים עבור הנבחרת הבאסקית (לה מותר לקיים משחק אחד בשנה) ועבור ספרד בו זמנית. דני ויויאן מהסגל הנוכחי ייצג גם את ״היוסקרה-סלקציה״. הכעס עליהם הוא כי הם מקבעים את מעמדה של הנבחרת הבאסקית כנבחרת אזורית, והיא היתה רוצה שתיחשב נבחרת לאומית. הנבחרת הבאסקית היתה ללא פעילות ארבע שנים בגלל קורונה, אבל השנה סוף סוף קיימה משחק ידידות יוקרתי מאוד מול אורוגוואי שהסתיים בתיקו 1:1.
כותב שורות אלו רוצה להזדהות עם רצונם של הבאסקים בנבחרת, אבל רואה פה עוד נבחרת שתרחיק אותנו מחלום היורו.
