מאמן נבחרת ישראל לשעבר נכנס לאוהל, וזה אולי היה רגע השיא של רבע הגמר

אוהל העיתונאים בהמבורג היה מפוצץ אתמול (שישי) לפני המשחק בין צרפת לפורטוגל. בניגוד למשחקים אחרים שהייתי עד כה, לא הייתה עמדה אחת פנויה לחבר אליה מחשב, התור לקפיטריה לא הפסיק, בכל כיסא פנוי או כורסא פנויה ישב מישהו. כנראה שככה זה שטורניר נכנס לרגעיו הגדולים ובזמן שעיתונאים מתכוננים למשחק ענק, לפניו יש משחק לא פחות ענק, אולי אפילו גדול עוד יותר. במתח הגדול ששרר שם אצל הצרפתים והפורטוגלים, היה רגע ששבר את הקרח.

אל האוהל נכנס מאמן נבחרת ישראל לשעבר ואגדת נבחרת צרפת לואיס פרננדס. אנשים ניגשו אליו, בירכו אותו לשלום ביראת כבוד מדהימה, ואז הוא הגיע והתיישב לידי. הוא כיום פרשן של BEIN SPORT, ונפלה בחלקי הזכות לשבת פחות ממטר לידו לראות את תחילת המשחק בין גרמניה לספרד.

מה שזכור לנו, הישראלים, מהאופי שלו, נשאר גם כ-20 שנה אחרי שהוא הגיע לארץ הקודש. הוא עשה פרצופים בכל הזדמנות, הוא חייך לאנשים, אבל סוכריה לא הייתה לו בפה. כששאלתי אותו אם צרפת תנצח, הוא אמר שהוא מקווה. איש מרתק, נביא עדיין לא. רגע גדול נוסף היה שמרסל דסאי, עוד אגדה צרפתית, נכנס לחדר, הוא צעק בגול רם 'לואיס פרננדס' רק כדי להדגיש עוד יותר מי הכוכב פה. פרננדס היה עם מראה מתוקתק, חליפה יפה וקיווה שעל הדשא הנבחרת שהוא כל כך אוהב תצא מהאפרוריות שלה ותראה קצת יציאה מהשבלונה.

ומה קיבלנו? אחד המשחקים המשמימים שהיו בטורניר וכן, אפשר שוב לשים את האשמה על הצרפתים ועל המאמן שלהם דידייה דשאן. כן, הטריקולור בעטו חמש פעמים למסגרת ב-120 דקות, שלוש בעיטות יותר ממה שהיו לה נגד בלגיה, אבל זה לא זה. דשאן קדוש בצרפת על מה שהביא כשחקן וגם כמאמן, אבל יש כל הזמן את התחושה שמישהו אחר היה יכול להפיק מהסגל הזה יותר. זינדין זידאן למשל.

בקופה אמריקה החליטו שלמעט הגמר, כל משחקי הנוקאאוט שיסתיימו בתיקו ב-90 דקות ילכו לפנדלים. אתם לא מספיק אמיצים כדי לכבוש ב-90 דקות? אל תתנו לנו מזה חצי שעה נוספת. אולי הגיע הזמן שגם באופ"א זה יקרה. שני בחורים צעירים מפריז שראיתי ברכבת חזרה למלון, מתיאס ורמי (remi), צחקו על עצמם. "הנבחרת שלנו הולכת לזכות ביורו בלי שער שדה אחד. אנחנו צריכים עוד שערים עצמיים ופנדלים".

הכתבות ועידכוני הספורט החמים אצלך בטלגרם

להצטרפות

המשחק היה מתחת לציפיות לא רק בשבילי, שלא תחשבו שאני מתלונן. לידי בעמדת העיתונאים באצטדיון ישב כתב שבכל הזדמנות שהייתה איכשהו קרובה לשער, קפץ מהכיסא שלו. שאלתי אם הוא פורטוגלי והוא אמר שהוא בכלל אנגלי. שאלתי למה הוא כל כך אז מעורב בכל מצב והוא אמר שפשוט בא לו שמשהו במשחק יזוז. על הדרך כבר מצאתי את הדרך לשאול מה דעתו על הנבחרת שלו והוא הלך בקו המוכר. "The players good, the coach rubbish". תפרשו את זה איך שאתם רוצים. בואו נראה אותם שוב היום. אולי הבעיות של צרפת שוב יהיו כבר לא באופנה.