יורו 2024 לא הבטיח המון כשנפתח, אבל פתאום מצא עצמו נכנס לוואקום גדול. ורבע גמר שטוטגרט הוא מיצג שהיה נפוץ מאוד במאה העשרים. משחק כדורגל נבחרות, אפילו לא גמר, שהוא אירוע הכדורגל מעורר הציפיות של השנה.
זה אמור לקרות לפעמים בטורניר הגדול יותר, אבל פיפ״א כמעט סיימה לחסל את המונדיאל. את שני האחרונים היא שלחה לרוסיה המבישה ולקטאר המבחילה. היא גם תמשיך משם לשני בזארים מרובי מארחות ומשתתפות בצפון אמריקה ובדרום אמריקה-אפריקה-איבריה. הגופה תשלח לקבורה בסעודיה ב-2034. המונדיאל לפעמים מפיק קלאסיקות, הגמר האחרון למשל, כי המשמעות לשחקנים גדולה וכשהשופט שורק תמיד יכולה להיות קלאסיקה. אבל הציפיה לקראת המונדיאל נשחקת ככל שהאירוע משמין ונרקב.
גם בכדורגל המועדונים יש ואקום. הליגות הגדולות הפכו צפויות מאד. ריאל מדריד היא מוסד כדורגל עצום שמגבה את שמו הגדול במגרש. היריבה המרכזית שלה, מנצ׳סטר סיטי, אולי משחקת את הכדורגל הטוב בעולם, אבל מעוררת מעט מאד אמוציות. לא לטוב ואפילו לא לרע. הכדורגל שלה מהמם, נסיכות הנפט שתומכת בה לא משלמת לטרוריסטים, אבל בסופו של דבר היא כן מיזם תדמיתי של נסיכות נפט. פ.ס.ז' היא גרסה גרועה בהרבה מחוץ למגרש ובמגרש.
הרבה מקבוצות הפאר האהודות של אירופה - מנצ׳סטר יונייטד, יובנטוס, ברצלונה, באיירן מינכן - נמצאות ברמות משבר שבין המוות הקליני לבין ״תיגש לבדיקות״. אז גם היריבויות הקלאסיות להן הן שותפות איבדו לא מעט מהזוהר סביבן. ואת מסי נגד רונאלדו כבר אי אפשר למתוח יותר. פנסיונר במיאמי נגד מגלומן בסעודיה.
גם היורו עבר תקופות לא פשוטות. קשה לדעת אם הרעיון המקורי של פיזור יורו 2020 ביבשת היה נכון - היו גם שיקולים נכונים בעדו ובפרישה גיאוגרפית הגיונית הרעיון יכול היה להצליח. אבל הקורונה הותירה אותו עם יציעים מרוקנים מצופים. הרמה ביורו שקדם לו ב-2016 היתה לא גבוהה והאלופה חלשה יחסית. ב-2012 הרמה הייתה טובה בהחלט עם כמה משחקי איכות מכריעים. אבל המנצחת ספרד נתפסה כהסתעפות של ברצלונה ולא היה שום ואקום. היריבות מסי-רונאלדו כן הייתה בשיאה. אלכס פרגוסון עדיין משל עם מנצ׳סטר יונייטד.
אם ביורו 2024 הרבה מהכדורגל איננו מדהים, אבל רבע הגמר של שטוטגרט הוא משהו אחר. משחק שאולי יסמן את תחילתה של תקופה. ב-2008 בווינה גרמניה פגשה בספרד, לאמין יאמאל היה בן 350 יום, ופרננדו טורס כבש שער ניצחון נהדר. זה היה הגמר והראשון בין ארבעה טורנירים רצופים בהם השניים הללו יחלקו ביניהן את כל התארים. שלושה לספרד ואחד לגרמניה. אחר כך החל עידן זוהר צרפתי שעשה מעט מאד לקימום מעמד כדורגל הנבחרות. כי צרפת בוחרת לזלזל בצופה.
ב-2008 זו הייתה נבחרת ספרדית טובה מאוד, אבל יש משהו בנבחרת ספרד הנוכחית שלא נראה שנים בנבחרות. אין לה כוכבי על. היא לא מתבססת על קבוצה מסוימת. אבל את כל מה שמספרים לנו שאי אפשר להשיג בנבחרות - משחק שוטף התקפי, מתואם ונעים לצפיה - היא מביאה ואז עוד. בלי לספר סיפורים ימי האימונים המוגבלים של נבחרות ובלי מנג׳ר מפורסם.
הכדורגל שמשחקת גרמניה נע בין ה״לא רע״ ל״די טוב״, אבל סביב הנאציונל-מאנשפט יש מומנטום. מאמן מבטיח מאד בחר לקחת אותה מוקדם מאד בקריירה שלה, לא תפקיד פרישה אלא תפקיד מגדיר-קריירה. והפך את כוון המחוג: מ״מעצמה דועכת״ לדור חדש״. אתה רואה בעיניים את הסוציאליזציה של שחקנים כמו מקסימיליאן מיטלשטאט, ג'מאל מוסיאלה ופלוריאן וירץ - מפתחים את המנטליות של ״אנחנו גרמניה, אז (כנראה שלא) תתמודדו!״
יש עוד שלושה רבעי גמר. מעניינים אבל רוויים בנבחרות מגמגמות. אבל ספרד - גרמניה 2024 הוא מיצג מהעבר. מפגש נבחרות לאומיות שמבלי להיות גמר הוא אירוע השיא של השנה.
