מרבית משחקי יורו 2024 כבר מאחורינו, ועל אף שהמפגשים החשובים והגורליים ביותר עוד לפנינו, אפשר כבר לערוך מעין סיכום ביניים. לאורך הטורניר אני שומע יותר מדי קולות המתלוננים על הרמה: "הכדורגל לא מספיק טוב, יותר מדי שערים הם עצמיים, כולן גרועות חוץ מספרד". לעתים הדברים נכונים, אך זה נלקח לקיצון. את המנטרה הקבועה של "זה הטורניר הכי גרוע שראיתי", אני שומע בכל יורו או מונדיאל כבר 15 שנה. יורו 2024, אל תיקח את זה אישית.
גם בתור מי שהולך לסנגר על הטורניר הנוכחי, וכמעט על כל יורו או מונדיאל באשר הוא, אני מודע לכך שלא כל הנבחרות מממשות את מלוא הפוטנציאל שלהן. אין ספק שאנגליה וצרפת, למשל, חייבות להיראות טוב יותר. עם זאת, יש נסיבות מקלות.
זו קלישאה די שחוקה, אבל השחקנים באמת משחקים יותר מדי במהלך העונה. אמנם זה מנוגד לאינטרסים כלכליים ולכן כנראה לא יקרה, אבל כמות משחקי הקבוצות צריכה לרדת. אין סיבה שבליגה יהיו יותר מ-18 קבוצות, אין סיבה שבמפעלי גביע יהיו משחקים חוזרים או משחקי גומלין. צמצמו את כמות המשחקים, תנו לנבחרות עוד שבוע להתכונן ליורו, ותראו שרמת המשחק ובעיקר התיאום תעלה.
אחרי כל זאת, כשאני שומע את התלונות על כך שאתם משתעממים, אין לי אלא לטעון כי הבעיה גם בכם. אין כיף כמו להעלות רגשות נוסטלגיים, אבל הרבה פעמים הם מטשטשים לנו את ההווה. להגיד באופן אוטומטי על כל דבר ש"פעם היה יותר טוב" זה פשוט לא נכון. מה שריגש אתכם פעם כבר לא מרגש אתכם היום. זה לא הכדורגל המודרני שאשם, זה אתם שהתבגרתם. להזכירכם, נבחרת ספרד הגדולה שרבים כל כך מריירים עליה, זכתה במונדיאל 2010 אחרי ארבעה ניצחונות 0:1 בנוקאאוט. האם היום מישהו קורא לה משעממת? תרשו לי להניח שלא.
הנבחרות אמנם קיבלו מעמד די שולי ביחס לקבוצות בהשוואה לימים עברו, אך את הרגש שיש בטורניר נבחרות לא תמצאו בקבוצות גם עוד 50 שנה. אם נסתכל על שמיניות הגמר, בעיניי רוב המשחקים בשלב היו יחסית טובים. זה שבאמת היה ברמה נמוכה, בין פורטוגל לסלובניה, ניפק אולי את הסיפור הכי גדול של הטורניר עד כה. גם בשלב הבתים היו לא מעט משחקים טובים. אולי לא קלאסיקות, אבל ממתי בשלב הבתים יש קלאסיקות?
הבעיה כאן היא שהסטנדרטים שאתם מצפים שהשחקנים יעמדו בהם הם בלתי אפשריים. מה לעשות, לא כל משחק הוא הגמר האייקוני של המונדיאל בקטאר. לא כל משחק הוא ה-3:3 בין ליברפול למילאן בגמר האלופות ב-2005. גם הגמר בין מנצ'סטר יונייטד לבאיירן מינכן ב-1999, מהגדולים בהיסטוריה, היה די משעמם ברובו.
אז מה אפשר לעשות? נתחיל מהגישה החיובית. תתאימו את רמת האדרנלין שלכם לכזו שתתרגש גם מדברים קטנים יותר מגמר המונדיאל האחרון. תאהבו אותה או לא, כל משחק של נבחרת טורקיה עד כה היה מעניין, וזה עוד מבלי לדבר על הקהל. גם שווייץ המרעננת היא בשורה מבורכת, ובשמינית הגמר אני אפילו זיהיתי סימני התעוררות אצל צרפת, גם אם ה-0:1 משער עצמי על בלגיה מרמז אחרת.
ואם בכל זאת אתם מתעקשים שמשעמם לכם, הנה כמה הצעות ייעול. אפשר לחכות בסבלנות עד שמנצ'סטר סיטי תחזור לשחק. האם מהמכונה של מנצ'סטר סיטי שנבנתה בחטא אפשר באמת להתרגש? בעיניי לא, אבל לא שופט.
למי שלא יכול לחכות לתחילת העונה, אפשר פשוט להדליק פיפ"א. מבטיח שהמשחק יעלה לכם את האדרנלין, ושם גם תוכלו לקבל את המשחקים הלא מציאותיים שאתם מצפים לראות ביורו מכוכבים בשר ודם. לאחרונה הוסיפו את נבחרת ישראל לפיפ"א, אז אם בהעלאת אדרנלין עסקינן - קחו על עצמכם אתגר ותובילו אותה לזכייה ביורו.
לחילופין, אפשר גם פשוט לראות סדרות. ב"משחקי הכס" או ב"פאודה", בניגוד למשחק כדורגל, תוכלו לקבל רגע גדול, מפוצץ או מרגש בקצב הרבה יותר גבוה. בכדורגל אף פעם לא היה ולא יהיה אקשן בכל דקה ודקה.
לסיכום, רגע לפני שלבי ההכרעה, דעו לכם שמשחק לא חייב להסתיים ב-3:3 בשביל שהוא יהיה משחק טוב. אז זה הזמן להתאים ציפיות, וכך תוכלו להנות מהדברים הקטנים. ואם לא, אז לפחות אל תעכירו את האווירה עבור מי שמצליח להנות. חג נוקאאוט שמח.
