"יהיה מהטובים בעולם": הברומטר של נבחרת ספרד מבקש רק דבר אחד

נבחרת ספרד, באופן הגיוני, לא היתה בטופ רשימות ההימורים של הזוכות האפשריות ביורו 2024. אין לה סגל יוצא דופן של כוכבי־על. רודרי חשוב מאוד למנצ'סטר סיטי, דני קרבחאל חלק בלתי נפרד מריאל מדריד, ולאמין ימאל ופדרי הם העתיד של ברצלונה. אבל פרט אליהם? ספק אם יש שחקן שהיה יכול לפתוח בהרכב של אנגליה או צרפת, שתי הפייבוריטיות הגדולות ערב הטורניר.

בפועל, ספרד היא הנבחרת הכי מרשימה עד כה באליפות אירופה. היא היחידה שסיימה את שלב הבתים במאזן מושלם, תוך שהיא לא סופגת ולו שער אחד. באופן טבעי, הציפיות מתחילות לעלות.

ואם כל זה יוצר אצלכם הרגשה מוכרת, אז זה לא במקרה: איטליה, האלופה המכהנת, הגיעה ליורו הקודם גם כן מתחת לרדאר, אבל סיימה את שלב הבתים במאזן מושלם וללא ספיגה - והמשיכה עד הנפת הגביע.

מי שאחראי אולי יותר מכל להצלחה של "לה רוחה" על כר הדשא הוא פביאן רואיס. קשרה של פריז סן ז'רמן היה המצטיין בשורות ספרד בשלב הבתים, נתון שמפתיע עיתונאים, אוהדים ואולי את היבשת כולה.

רואיס בלט בשני המשחקים שבהם פתח בהרכב. ב־0:3 על קרואטיה הקשר סידר לאלבארו מוראטה את השער הראשון וכבש בעצמו את השני; הוא הבריק גם ב־0:1 על איטליה, עם 95% דיוק במסירות ו־101 נגיעות לאורך כל המשחק.

פרט לזה הוא האיש שמכתיב את הקצב, המנוע של לואיס דה לה פואנטה על המגרש, וגם מבחינה מנטלית נראה שהוא הגיע לטורניר רענן ובשל, למרות עונה ארוכה. בשל כדי ללכת עם הנבחרת שלו עד הסוף, ועל הדרך גם להגדיל את פרסומו מחוץ לספרד ובעיקר בתוכה.

"אשמח אם אנשים היו מודעים לפוטנציאל הכדורגל במדינה הזו והיו מעריכים את זה יותר", אמר בכעס המאמן דה לה פואנטה במסיבת העיתונאים לפני המפגש עם איטליה. "יש לנו דור מבריק. פביאן הוא ייצוג של כל אותם שחקנים שהיו בצל וצריכים לקבל הכרה תקשורתית על כל מה שהם עושים".

כן, פביאן, כפי שאמר מאמנו לעיתונאים, לא מקבל מספיק הערכה. אולי כי לא שיחק מעולם בריאל מדריד או בברצלונה. הוא גדל בבטיס הצנועה, עבר ממנה לנאפולי - ועזב אותה לפני שזכתה באליפות. גם כעת, בפ.ס.ז', הקשר לא ממש זוכה לפופולריות גדולה, גם בקרב ילדים ספרדים. אולי זו העובדה ששיחק רק בשלושה ממשחקי המוקדמות של ספרד, ורבים ציפו שמיקל מרינו ישחק לפניו.

את הדברים האלה מחזק גם אלבארו ראמוס מ־"MovistarPlus", שאומר לי: "אני מסכים עם דה לה פואנטה לגמרי. בספרד, לפני היורו, פביאן לא הוערך כלל. עכשיו הוא שחקן נהדר, אבל הזרקור עדיין מופנה אל לאמין וניקו. הוא הפך למצפן של הנבחרת, המנוע שמניע את מרכז המגרש. זו היתה העמדה החלשה ביותר בספרד, והוא הפתיע עם הרוגע והיכולת שלו להניע את הנבחרת. אם הוא ישמור על הרמה הזו, הוא יהיה אחד מחמשת הטובים בעולם בעמדה שלו".

גם אלבארו דה גראדו מ־"Relevo", שנמצא בגרמניה ומסקר דווקא יותר את אנגליה, מכה על חטא בעניין פביאן: "אולי זה בגלל שהוא משחק בחו"ל כבר שנים רבות, ואנשים בספרד לא כל כך מעריכים את הליגות האיטלקית והצרפתית, אבל כן - הוא לא מוערך מספיק. יש לו את השילוב של טכניקה ושליטה בכדור וגם ניצחונות במאבקי כוח - משהו שהיה חסר בנבחרת הזו. רודרי לא כזה, פדרי לא כזה, אז פתאום יש ליכולת שלו ערך".

ועם כל הכבוד לעיתונאים, אלה שבסוף קולם שווה הכי הרבה הם האנשים הפשוטים, האוהדים. "בטורנירים גדולים תמיד יש שחקנים שפתאום עושים קפיצה, אם לא ביכולת אז ביחס של סקאוטים ואנשים אליהם", מספר לי קרלוס בן ה־43, שבא ממדריד וראה בחייו דבר או שניים בכדורגל.

"פביאן כבר בן 28, אבל הטורניר הזה יכול לתת לו עוד 6-5 שנים בנבחרת. עכשיו הוא יקבל יותר כבוד, בטח אם נזכה בגביע".

ומה יש ל"חתן השמחה" לומר בנידון? "הייתי מבקש מאנשים להעריך את מה שיש לנו בספרד", הפציר פביאן. "יש לנו הרבה דברים טובים, לא רק בכדורגל. אם מישהו ממדינה אחרת יישאל על אחד השחקנים של המדינה שלו, הוא יעריך אותו. הייתי מבקש מהספרדים להעריך יותר את מה ששייך לנו".

הכתבות ועידכוני הספורט החמים אצלך בטלגרם

להצטרפות

בכל מקרה, הערב (ראשון, 22:00, ספורט 1) בשמינית הגמר מול גאורגיה במסע ההכרה של פביאן ייכתב פרק נוסף. לטוב או לרע.