המשחק אמש (רביעי) בין אוקראינה לבלגיה הסתיים ב-0:0 ואז החל תיאטרון האבסורד. הנבחרת האוקראינית שהודחה הלכה לקהל שלה, התקבלה בתשואות אדירות. היא נתנה לעמה כמה שבועות לחשוב על דברים אחרים. לא דבר של מה בכך. בעיות העולם האמיתי.
בצד הבלגי, בעיות עולם ראשון. הנבחרת שהעפילה מתקבלת בקריאות בוז מהקהל שלה. במחאה על בזבוזי זמן לידי דגל הקרן בדקות הסיום שעמדו בסימן סכנה מצד האוקראינים. הקפטן, ואולי גדול שחקני בלגיה, קווין דה בריינה, אוסף את השחקנים ומורה להם לא להודות לקהל. ״אנשים נסעו שעות מבלגיה״, אומר לי אוהד בשם פיליפ, ״למולטי מיליונר הזה אין בושה!״.
מאמן בלגיה דומניקו טדסקו מנסה במסיבת העיתונאים להנמיך את האש. תקציר דבריו: האוטובוס לאיצטדיון התעכב והיו לו רק שתי דקות לתדרך את הקבוצה. קרני הלייזר מהקהל היו מטרד בלתי רגיל. ״בטורניר הזה הכל מותר״, הוא אומר בזעם. לגבי התנהגות הקהל הוא אומר השחקנים לא מבינים למה שרקו להם בוז. הם התאוששו מהפסד והעפילו לשלב הבא. לגבי צורת המשחק של בלגיה בדקות הסיום הוא לוקח אחריות: ״נתתי להם הוראות למצב שנצטרך גול, וגם למצב הזה״. הוא מבקש מהקהל להמשיך לתמוך בנבחרת בהמשך הטורניר.
דה בריינה מגיע למסיבת העיתונאים. הוא בעליל נסער. ״האם הורית לקבוצה לא להודות לקהל?״ שואל אותו עיתונאי אנגלי. ״אנחנו צריכים אותם במשחק הבא״, הוא עונה תשובה שלא קשורה לשאלה.
דווקא עם תירוצי המאמן שלו הוא לא משתף פעולה. הלייזרים הם שטויות. עם האיחור אפשר להתמודד, הוא משחק כדורגל הרבה שנים והדברים האלו קורים. מה שבאמת הפריע לו הוא מערך ה3-5-2. לקראת סיום מסיבות העיתונאים הוא חוזר ״אם אני אגביה לא טוב את כדור הקרן ואנחנו נחטוף במתפרצת. יהרגו אותי״, הוא אומר. מתחיל להבין שהוא צריך להסביר את עצמו.
באזור יציאת השחקנים כמה אוהדים בלגים ממשיך לתאר את שחקניהם בדימויים שלא לכל המשפחה. דה בריינה מקבל את שחקן המשחק. האמת, שהייתי נותן אותו לקהל הבלגי.
