ישראל נמצאת בימים אלה באחת התקופות הקשות בתולדותיה, אם לא הקשה מכולן, וחובבי הכדורגל העולמי מוצאים מפלט במשחק יורו 2024. בין הנבחרות שיצא להם כמובן לראות היא אלבניה, שמופיעה בפעם השנייה בשמונה שנים בתחרות היוקרתית. ב-2012 אלבניה נחשבה לנבחרת מהחלשות ביבשת ומעולם לא הצליחה לסיים מעל למקום הרביעי בשלב המוקדמות של היורו, כך שאם הייתם אומרים לאלבנים לפני כעשור שהם יחגגו העפלה שנייה לאליפות אירופה ויהיו אפילו עם סיכוי להעפיל לשמינית הגמר, הם היו אומרים לכם שאתם משוגעים.
ישראל אמנם חגגה ניצחון על אלבניה בספטמבר 2022, שהעלה אותנו לדרג א' בליגת האומות, אבל אנחנו עדיין חולמים והאלבנים חוגגים. איך זה קורה? לא במקרה. פגשתי היום (ראשון) ברחובות דיסלדורף את אלטון, שבא מטיראנה עם ארבעה חברים כדי לתמוך בנבחרת שלהם מחר מול ספרד.
האנגלית שלו הייתה הכי משובחת, אז הם ביקשו ממנו לענות לי על השאלות. "הכדורגל שלנו בצמיחה כי הדור הצעיר והחדש נולד לא מעט בכלל במדינות אחרות. יש לנו המון ילדים שמשחקים כדורגל ומקבלים את הבסיס באיטליה ובשווייץ, אז הם גדלים להיות שחקנים מצוינים. אלבניה מביאה מאמנים מבחוץ, כמו סילביניו ששיחק בנבחרת ברזיל, והם גם עוזרים למצב. באופן כללי, כל אלבניה מתפתחת – בכלכלה, בתחבורה, אז כך גם בכדורגל. ככל שהשנים עוברות ואלבניה גדלה, כך גם הכדורגל משתפר".
אל הדברים של אלטון הצטרפו גם אריין וגורג', שני חברים טובים בני 53 שעשו גם הם את הדרך מטיראנה, אותם תפסתי עם התרבוש המסורתי על הראש מתהלכים ברחוב. "הכדורגל שלנו מתפתח כי הוא מושפע כמובן גם ממדינות אחרות ובגלל ההתפתחות של המדינה שלנו בכללי. ב-2022 היו באלבניה 7 מיליון תיירים, ב-2023 היו 10 וב-2024 יש צפי ל-15 מיליון תיירים. זה מביא הכנסות, פרנסה לאנשים ומשפר את הכל, בטח שאת הספורט.
"אנחנו מצליחים היום איפה שנכשלנו פעם ומביאים כישרונות מקוסובו, מקדוניה, אפילו ממונטנגרו. המאמן הקודם, ג'יאני דה ביאסי, הצליח לשכנע שחקנים ממוצא אלבני לבחור בנו במקום במדינות אחרות. תסתכל על שרדאן שאקירי וגרניט צ'אקה. הם ממוצא אלבני והגיעו בגיל צעיר לשווייץ ובחרו בה. היום לא בטוח שהם היו בוחרים בשווייץ על פני אלבניה".
למרות ההשפעה והעניין הספורטיבי כמובן שהזוג החמוד מאוד, שגילה סבלנות יתרה אליי, התייחס גם למה שמייחד את האלבנים, דבר שראינו כמובן גם ב-2:2 מול קרואטיה – התשוקה. "חמישים אחוז מהשחקנים שלנו אולי לא נולדו באלבניה, אבל הדם והלב הם אלבניים", אומר ג'ורג' וטופח על החזה שלו. "אם אתה רואה כל כך הרבה אנשים תומכים בך, אתה קודם כל נותן את כל מה שאתה יכול וזה לא פשוט חשוב מהיכולת, בטח במשחקים של נבחרות. באו אנשים מאיטליה, מארצות הברית, מלא מעט מקומות כדי לתמוך בשחקנים. הם נותנים משהו שמחפה על הפער מנבחרות אחרות".
ואם אנחנו רוצים שוב להזכיר את התסכול שלנו, הישראלים, יש משהו נוסף שאמרו לי החברים האלבנים, שצובט. "יש שחקנים בכירים שלא ראו דקות למשל מול קרואטיה, אבל אף אחד לא ידבר. השחקנים חברים, כולם מבינים שיש מטרה וכל אחד שיקבל את ההזדמנות שלו יעשה מה שמבקשים ממנו".
במסיבת העיתונאים של אלבניה פגשתי את ג'נטיאן שקולאקו, צלם שעובד באירועים גדולים עם ההתאחדות האלבנית. גם איתו בדקתי את המטריה המוצלחת של האלבנים. "יש לנו דור מצוין, יש רוח מדהימה ויש זרים שבאים ומלמדים אותנו איך לעשות את הדברים אפילו טוב יותר".
סילביניו, מאמן אלבניה שכשחקן זכה עם ברצלונה בליגת האלופות, מסתמן כאחד המאמנים הנחמדים באליפות הזאת. הוא כמובן נשאל על הסיכוי שלו ושל חניכיו לנצח את ספרד וגם הוא התייחס לתהליך שעובר הכדורגל המקומי: "אנחנו כל הזמן משתפרים, צברנו יותר ביטחון ובסוף זה 90 דקות ואנחנו יכולים לנצח. אנחנו עדיין בחיים למחר וזו גאווה גדולה לכל האלבנים". תחשבו מה יקרה במדינה הקטנה אם הנבחרת שלה תעלה לראשונה לשמינית הגמר.
