שאלתי אתמול (שבת) בבוקר כשהגעתי לקלן את שני אוהדי בלגיה לא מעט על העניין הפוליטי של ישראל, אבל בין היתר התעסקתי מן הסתם גם במה שקורה אצל השדים האדומים מבחינה מקצועית וכמובן בכוכב שלהם קווין דה בריינה. ניסיתי להבין אם הם מרגישים שבנבחרת הוא נותן פחות מאשר במנצ'סטר סיטי ומרגיש קצת "פרימדונה".
מצחיק שכמה מהם עשו פרצוף של "לא יודייע" קלאסי אבל גם הגנו על הקשר הוותיק. "בסיטי המערכת כולה עובדת בשבילו, יש סביבו שחקנים שיכולים לנצל את ראיית את המשחק שלו, בנבחרת הדברים הרבה יותר קשים, הוא צריך לעשות הרבה יותר הגנה, להתעסק הרבה יותר במסביב, בדחיפה שלהם, לפעמים זה בא על חשבון היכולת".
כשאתה רואה את דה בריינה מקרוב, בעיניים, מתביית עליו כמה דקות ועוקב אחרי כל צעד שלו על המגרש אתה מבין למה הוא הגיע לאן שהוא הגיע. זה נראה שהוא שלומיאלי, אפילו קצת כבד, אבל הצעד הראשון שלו והרגע שהוא מקבל כדור ומתחיל לדחוף קדימה זה קסם, כשקהל הבלגי כמובן מגיב אליו בתשואות ענק. הוא מכוון, הוא כל הזמן מסמן עם הידיים, הוא גוער, הוא נועץ בחברים שלו מבטים אחרי טעויות.
ההתמודדויות שלו בנבחרת שונות לגמרי. דודי לוקבאקיו למשל זה לא ברנרדו סילבה. כשהוא לא מסר לדה בריינה פעם אחת הוא זעם עליו. אחרי דקה שהוא שוב לא מסר לרומלו לוקאקו אבל סחט קרן, דה בריינה הסתכל עליו במבט זועם אבל לא אמר מילה, אלא הוריד את הראש והלך להרים את הקרן, כדי לא לגמור את חבר שלו עוד יותר.
שאלתי את הכתב הבלגי יורגן גרין מהאתר "Het Nieuwsbald" אם התקשורת עושה לנבחרת את המוות, אז הוא אמר שדווקא לא כי במשחק הראשון הם היו טובים ונפסלו להם שני שערים ואנשים מבינים שמדובר בנבחרת עם הרבה צעירים שאמורה להיות טובה יותר שנים קדימה. הוא הוסיף שאם הם יפסידו פעם נוספת זה כבר יהיה אחרת. אבל לא היה הפסד נוסף, כמובן בעיקר בזכות דה בריינה שגם נבחר בסוף המשחק למצטיין.
דה בריינה שמח בטוח מאוד על כך שנבחר למצטיין והשפיע על המשחק, אבל כשחובת אופ"א אומרת כי המצטיין צריך להגיע לאחר המשחק למסיבת העיתונאים, יש מצב שהוא קצת התבאס על הבחירה.
הוא נכנס לחדר העיתונאים רק שעה לאחר סיום המשחק. הוא ענה על שאלות בעיקר בצרפתית, לא חייך אפילו פעם אחת והיה מאוד מאוד ענייני, כי הוא ראה כבר מספיק דברים במקצוע כדי להבין שמול אוקראינה יכול להיות פיאסקו.
גם במסיבת העיתונאים קשה שלא להתאהב. הוא נראה בחור כל כך נחבא אל הכלים מחוץ לדשא, אבל כבר ראינו בעבר כשעולה לו הסעיף על כר הדשא, הוא לא כל כך שקט. דה בריינה כמו העיתונאים במולדתו אמר שהוא גם לא היה מודאג מההפסד לסלובקיה. "כולם ראו ששיחקנו טוב, ייצרנו הזדמנויות" ומספק סשן של מבטים מוזרים וחמודים לכל עיתונאי ששואל אותו שאלה.
ברכבת בחזרה מקלן לדיסלדורף ראיתי מספר אוהדי בלגיה. אחד מהם סיפר לי שאחותו גרה חצי שנה בתל אביב כשעבדה בשגרירות. כהראיתי לו את התמונות של דה בריינה מהמסע"ת הוא התרגש. שאלתי מה הוא חושב עליו במילה אחת. "מלך", הוא ענה לי.
ומה עם רומניה? לפני המשחק הגיע מחויט לאצטדיון סמל רומניה יואן לופסקו (לוצ'ו בפי הרומנים) ששיחק 74 פעמים עם המדים הצהובים ובמהלך הקריירה שיחק גם בגרמניה. הוא קיבל אהבה גדולה מעשרות רומנים שביקשו להצטלם איתו וגם מכמה עיתונאים מקומיים.
שאלתי אותו איך הוא רואה את הנבחרת הרומנית. "הם פתחו את הטורניר בצורה נהדרת אבל חשוב לראות מה יהיה היום, יש עדיין סיכוי שלא נעלה לשמינית הגמר". ידע וצדק. כנראה שבגיל 55 שחקן עבר מבין הרבה יותר על החיים עצמם. בטח על כדורגל.
