ברכבת מבודפשט למינכן כבר לא מעט אוהדים עושים דרכם לקלן, לקראת משחק הפתיחה של הונגריה מול שווייץ בשבת. כרטיסים מחליפים ידיים גם תמורת 500 יורו, וכשאנחנו למרגלות האלפים אני נזכר במצעד האיחוד הגדול של אינסברוק ב־2008, למרות שהיה 185 ק"מ ממערב לכאן.
זה היה בצהרי יום המשחק בין רוסיה לספרד באותו יורו. אוהדי ספרד החליטו לארגן מצעד למגרש, ובראש המצעד המתופפים והחצוצרנים, נציגי המחוזות והחבלים האוטונומיים. ראשונים עומדים מוכנים שניים - מאנולו הוולנסיאני, האוהד הידוע ביותר של הנבחרת, ואוהד קסטליאני. אחרי הרבה שנים של נבחרת מפולגת שעוררה אדישות ציבורית, ספרד התאחדה מאחורי הנבחרת, חוץ מהבאסקים.
תחילה המצעד התעכב. המארגנים בתבונתם החליטו שקסטליאני - המייצג את מדריד - בראש המצעד זה לא נבון. קטלוניה רק עכשיו מתחילה להתחבר ללה רוחאס, ונציג בירת ספרד הועבר לאחור ותפס את מקומו ליד זה הקטלאני. הלב התרחב, ואוהד אנדלוסי קודם לחוד.
המצעד היה השתקפות של הנבחרת. לאורך כל הטורניר שלח המאמן לואיס ארגונס שלושה שחקנים לכל מסיבת עיתונאים: אחד מקטלוניה, אחד ממדריד ואחד משאר המדינה. הכל בסימן אחדות. האוהדים הפנימו את רוח המפקד, והמצעד החל מצוין.
המקומיים יצאו אל המרפסות מנופפים בדגלי טירול ועברו ללא קרב למחנה הפרו־ספרדי. לא היה להם עניין בקהל הרוסי שהורכב מאוליגרכים, מבנות זוג נוטפות מותגים ומחוליגנים שמחלטרים כשומרי ראש. וכך אסף המצעד אוהדים ניטרליים ומקומיים וצעד על גדת הנהר לכיוון הגשר.
ואז תקלה: ממש לפני הגשר שכן בניין המשמש בית זונות. עובדות המקום יצאו גם הן למרפסת להריע למצעד הספרדי, ולמרבה הצער חלק מהמצטרפים עזב את המצעד לשעה קלה. עם זאת, מרב הכוח המשיך לאצטדיון, ושם הביסו את הרוסים 1:4, ואחר כך כל מי שעמד בדרכם, כולל את גרמניה בגמר. ואז גם זכו במונדיאל (2010) ובעוד יורו (2012). תור הזהב הספרדי, שהחל במצעד האיחוד .
זה היורו. המונדיאל הוא טלוויזיה. אורוגוואי־הולנד עצום בקייפטאון. ברזיל־בלגיה בקאזאן האסלאמית. אוסטרליה־ארגנטינה במתקן שבנו עבדים פקיסטנים בקטאר. משחקים מצוינים, אבל עם כל הכבוד, קצת חסרי קונטקסט. גם אם הם בראש היררכיית החשיבות.
ביורו אתה רואה את נסיכת הכתר של הולנד מבקרת את הצבא הכתום צולה נקניקיות בקמפינג; את קרואטיה כובשת את האצטדיון בווינה מול אוסטריה, תמונה של עיר מזדקנת שכוח האדם העובד שלה מגיע מהבלקן; את צבא הטרטן הסקוטי פולש לוומבלי וכופה על שחקניו האפורים לא להפסיד לאנגלים העדיפים. ראינו גם את האוהדים הצ'כים מדליקים נרות זיכרון לרישארד זוויאץ' באצטדיון בוורשה ב־2012, לוחם צדק פולני ששרף את עצמו מול צמרת הממשל הקומוניסטי באותו אצטדיון במחאה על פלישת הסובייטים לפראג ב־68'. מה יהיה הקונטקסט הפעם? ניחוש מושכל: מיליוני פליטים אוקראינים חיים כרגע על אדמת גרמניה.
לחוד, אבל ביחד
הרכבת קרובה לגבול בוואריה, ועולים אליה גברים בחצאיות. סקוטלנד פותחת את משחקיה במינכן. אני פוגש את בארי, שהוא בכלל מזלצבורג ונשוי לאישה גרמנייה. פעם הטורניר פילג יבשת, היום באירופה המעורבבת הוא מפלג משפחות.
אז אחדות אירופית במיטבה או טינה של שנות דור? ברשותכם, קצת פוליטיקה. ביום ראשון האחרון היו בחירות בכל אירופה ונרשם ניצחון משמעותי למפלגות שרוצות להדגיש יותר זהות לאומית ופחות קוסמופוליטיות. אבל הן נחלו את הניצחון את הזה בבחירות לפרלמנט האירופי, כלומר, המוסד שמאחד אותם הופך למקום שבו הם מבטאים את ייחודם. זה בדיוק הכדורגל. תמונה של יבשת שנלחמה אלף שנים ומאוחדת דור.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו