"נו סקוטלנד, נו פארטי" זו הקריאה שהכי נשמעת הבוקר במינכן כאשר אלפי סקוטים השתלטו על הכיכר המרכזית של בירת בוואריה, אבל לא רק גרמנים וסקוטים נמצאים כאן. אני רואה בחור נשען על אחת מחלונות הראווה של החנויות כאן בדיוק ממול מול הבר הכי צפוף, אליו מגיעים גם עיתונאים וצלמים ממדינות זרות, לבוש חולצה שחורה שמסתכל האוהדים השרים ולא מזיז שריר בפנים שלו. "אתה גרמני?" אני שואל. "אנגלי". הוא כמובן מעט ציני כלפי החגיגה של הסקוטים ומציין שבשבילם העפלה לשמינית הגמר היא כמו זכייה של אנגליה בטורניר גדול.
כריס מרטין שמו. בן 30. גר במנצ'סטר ואוהד את בלקבורן רוברס. במהירות המתבקשת אנחנו מגיעים לדבר על הנבחרת שלו שכמובן מגיעה לטורניר כאחת הפייבוריטיות לזכייה, יחד עם נבחרת צרפת בראש פסגת ההימורים. הוא אופטימי שהפעם זה יקרה וה'כדורגל יבוא הביתה'. הוא אופטימי למרות הכישלונות לאורך שנים ולמרות שעדיין לא ברור איך תיראה ההגנה של גאר'ת סאות'גייט. "לוק שואו לא שיחק הרבה חדשות אבל הוא פייטר" הוא אומר כשאנחנו משוחחים על הבעיה בעמדת המגן השמאלי. יש לו כרטיס למשחק הפתיחה ולאחר מכן הוא נוסע לקלן לראות את אנגליה משחקת מול סרביה ביום ראשון הקרוב.
אני כמובן שואל על ג'וד בלינגהאם וכריס אומר שאלוף אירופה עם ריאל מדריד נחשב (האמת ללא הפתעה גדולה) לשחקן הכי אהוב של נבחרת שלושת האריות כיום. שאלתי אם לדעתו יש לבלינגהאם סטאר קוואליטי כמו שהיה לדיוויד בקהאם והוא עונה שכן ומדגיש שהוא רק בן 20. גם להארי קיין אנחנו כמובן מגיעים. ביררתי אם גם באנגליה מתעסקים בנאחס שיש לחלוץ שעבר בקיץ האחרון לבאיירן מינכן ולא זכה בתואר. "צוחקים עליו, אבל אם הוא יניף את הגביע בברלין, הוא יהפוך לאגדה".
כריס ,שמחזיק כוס בירה ענקית לכל אורך השיחה, אומר לי בביישנות שהוא צריך לסיים את השיחה. אתם יכולים לנחש לבד למה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו