1. בדיוק היום לפני שנה נבחרת ארגנטינה זכתה בגביע העולם, בתום משחק שכמעט באופן אוטומטי נחשב בעיני רבים לגמר המונדיאל הגדול בהיסטוריה.
את טור הסיכום של הגמר, שאותו היה לי הכבוד לשדר, כתבתי ל"ישראל היום" תוך כדי צעידה מהאצטדיון האייקוני של לוסאייל אל תחנת המטרו, כשאני נע בתוך נחיל של אוהדים ארגנטינאים מאושרים ורעשניים. בין היתר כתבתי אז: "גם בתסריטים המטורפים ביותר אי אפשר היה לדמיין גמר כזה. המונדיאל הראשון התקיים לפני 92 שנה, ומאז ועד עתה לא היה גמר כל כך דרמטי, כל כך משוגע, כל כך הפכפך. גמר שהיה בו הכל, ועוד קצת".
מה שמדהים הוא שעד לדקה ה־80 זה היה אחד הגמרים הכי חד־צדדיים, ולמען האמת גם הכי משעממים שהיו. ארגנטינה הובילה 0:2 ונראתה כמי שמשייטת אל הגביע. צרפת לא היתה קיימת.
אבל אז, באופן הכי לא צפוי, החל השיגעון. קיליאן אמבפה התעורר, הבקיע פעמיים בתוך 97 שניות – והטירוף יצא לדרך.
הרבה אחרי שהמגן האלמוני גונסאלו מונטייל בעט לעבר הנצח והבקיע את הפנדל שהעניק לארגנטינה את הגביע, יכולנו לנסות ולעכל מה בעצם ראינו.
ובכן, זה לא היה רק גמר המונדיאל הגדול בהיסטוריה. כי כאשר משכללים את רצף האירועים, איכות המשחק, הדרמה וכמובן המעמד, זה היה גם משחק הכדורגל הגדול בהיסטוריה. ומאחר שכדורגל הוא הספורט הפופולרי בעולם, מן הסתם מדובר באירוע הספורט הנקודתי הגדול בכל הזמנים.
בהמשך הטור שלי לעיתון כתבתי: "בסיום, כשהכל נגמר, היה לגמר הזה ולמונדיאל הזה מנצח אחד גדול: ליאו מסי. הוא רצה רק דבר אחד, שאחריו הוא רודף מאז שהוא זוכר את עצמו: להיות אלוף עולם. 'דייגו מראדונה דוחף אותנו מלמעלה'", אמר מסי במהלך המונדיאל. ואכן, לא היה ספק לגבי ההשראה שדייגו, שהלך לעולמו לפני שנתיים, העניק ליורש הראוי שלו".
2. לאורך כל הקריירה של מסי עלו ההשוואות בינו לבין דייגו: מי גדול יותר. רבים אמרו שגם אם לא יזכה בגביע העולם, מסי עולה על מראדונה. אבל רבים אחרים טענו שכל זמן שמסי לא יניף את גביע העולם, דייגו, האיש שהוליך את ארגנטינה לזכייה המפוארת ב־1986, יקדים אותו בראייה ההיסטורית. כי זה התואר הכי גדול והכי חשוב שקיים.
ב־18 בדצמבר 2022 הדיון פחות או יותר הסתיים. עם כל הכבוד לפלה, מראדונה וכריסטיאנו רונאלדו, מה שקרה באותו ערב קיבע את מעמדו של ליונל אנדרס מסי כגדול כדורגלני תבל מאז המצאת המשחק.
מבחינתו של מסי עצמו, אחד הדברים החשובים ביותר שקרו, זה השינוי שחל באהבת העם הארגנטינאי כלפיו. לפני שבועות ספורים הוא סיפר בכנות: "היו לי זמנים קשים בעבר. ולא רק לי אלא גם למשפחתי ולאנשים שאוהבים אותי. אחרי הזכייה בגביע העולם הרגשתי שהיה לי עוד ניצחון גדול, ששיניתי את המצב וזכיתי לאהבה של כל העם בארגנטינה. היום 95 אחוזים, ואולי אפילו 100 אחוזים מהארגנטינאים, אוהבים אותי, וזו הרגשה נהדרת".
אגב, הפוסט שמסי העלה היום לפני שנה באינסטגרם צבר 75.6 מיליון לייקים ושבר את השיא העולמי לא רק באינסטגרם אלא בכל הרשתות החברתיות. במילים אחרות: התמונה של מסי עם גביע העולם היא הדבר האהוב ביותר שקיים באינטרנט.
3. אפרופו שיאים, על פי הנתונים שפרסמה פיפ"א, בשידור הישיר של גמר המונדיאל צפו 1.5 מיליארד בני אדם. רק לשם השוואה, בגמר ליגת האלופות האחרון צפו 400 מיליון איש ובסופרבול 200 מיליון.
אז כן, מבחינת פיפ"א המספרים היו מצוינים. ולא רק של הטלוויזיה. את ארבע השנים שבין 2018 ל־2022 ההתאחדות הבינלאומית לכדורגל סיימה עם הכנסות של 7.5 מיליארד דולר – שיא של כל הזמנים.
מבחינה זו נשיא פיפ"א יכול להיות מרוצה. אמנם הבחירה לקיים את המונדיאל בקטאר התקבלה עוד בימי הנשיא הקודם, ספ בלאטר, אבל אינפנטינו לא התחרט לרגע. להפך.
הוא היה זה שתמך בכל מאודו בכך שאירוע השיא של הכדורגל העולמי יתקיים בדיקטטורה עשירה מאוד, אבל כזו שלא מאמינה בזכויות האדם ובערכים הדמוקרטיים.
לא ממש הפריע לו שאלפי פועלים זרים מצאו את מותם במהלך מבצע הבנייה המטורף של האצטדיונים והתשתיות. המספרים המדויקים לא יתפרסמו לעולם, אבל הם נעים על פי הפרסומים במערב בין 6,500 ל־15 אלף.
הקטארים ידעו לעשות את ההצגה הגדולה עבור העולם המערבי, וגם כלפינו הישראלים שהגיעו לדוחא, אנשי התקשורת והאוהדים.
כן, ידענו גם אז שראשי חמאס חיים בקטאר, מדינה שלא מסתירה את תמיכתה בארגון הטרור הרצחני. אבל מאז 7 באוקטובר הדברים קיבלו זווית אחרת, איומה ונוראה, שגורמת לכל מי שהיה שם באותו חודש מונדיאל להביט לאחור על כל האירוע הביזארי והמעוות הזה בדרך שונה לגמרי.
