ביום שבת ה-7 לאוקטובר, 6:29 בבוקר, מאות מחבלי חמאס נאצים, שלכנות אותם חיות אדם זה להעליב את החיות, חדרו לישראל וטבחו בכל מי שנתקלו בו – מבוגרים, צעירים, גברים, נשים ולמרבה הזוועה גם בתינוקות. זו הייתה נקודת הפתיחה של מלחמת חרבות ברזל ששינתה את חיינו לנצח וכמובן הייתה לה השפעה גדולה גם על עולם הספורט. המלחמה בעזה, גרמה לגופי הספורט הגדולים להראות את פרצופם האמיתי ובזכות הרשתות החברתיות, גם נחשפנו לבורות ולעליבות של כמה מגופי הספורט הגדולים והכוכבים הנערצים על רובנו עד לא מכבר, שפרצופם האמיתי נגלה בפנינו.
אופ"א לדוגמא, שהנשיא שלה אלכסנדר צ'פרין ביקר בישראל 10 ימים לפני האסון, לא ערכה דקת דומיה במשחקי הנבחרות לזכר אלפי קורבנות הטבח הברברי בעזה והחליטה בהחלטה שערורייתית ומנותקת לקיים דקת דומיה לזכר שני הנרצחים במתקפת הטרור בבריסל, החלטה ששונתה (לעג לרש) בעקבות התערבותו של שינו זוארץ ולחץ ברשתות החברתיות.
גם הפרמייר ליג אכזבה, כשהגיבה מיד על הרצח בבריסל תוך שהיא מתעלמת חמישה ימים מהשואה שעברו תושבי ישראל. הליגה הטורקית הגדילה לעשות כשבחרה לעמוד דקת דומיה לזכר הקורבנות בעזה. גם כדורגלני על כמו מוחמד סלאח (שנתמך ע"י ג'ורדן הנדרסון, טרנט אלכסנדר ארנולד, קרטיס ג'ונס, הארווי אליוט, ראיין חרבנברח ואוקסלייד צ'מברליין), כרים בנזמה, אריק קאנטונה, ג'יילן בראון מהבוסטון סלטיקס, קיירי אירווינג ועוד, תמכו בתושבי עזה תוך שהם מתעלמים לחלוטין מהטבח שהחל את המלחמה הזאת.
מנגד, בלטו לטובה קבוצות הליגה הגרמנית – דורטמונד עם טקס מרגש שנערך ביום שישי, ורדר ברמן, מיינץ שהציבה גבולות ברורים לשחקניה שחתכה את אל גאזי שטען שהטבח בישראל היה פייק והציבה קו ברור בין טובים לרעים, קריסטל פאלאס, שהייתה הראשונה מקבוצות הפרמייר ליג להתייצב לצד ישראל, רומניה, יריבתנו על כרטיס ליורו שיזמה דקת דומיה לפני המשחק שלה מול אנדורה ועד רבים וטובים כמו לברון ג'יימס, טום בריידי, פלויד מייוות'ר שהראו תמיכה במדינת ישראל.
צריך להיות הוגנים. זה שהעולם בכלל ועולם הספורט בפרט צבוע, רקוב ולא הוגן, ידענו גם הרבה לפני, אבל בחרנו להתעלם, כולל עבדכם הנאמן. רק לפני אחד עשר חודשים, ב- 20 לנובמבר 2022, החל המונדיאל בקטאר, מונדיאל שנולד בחטא (20 מ-22 האנשים שהשתתפו בהצבעה על הטורניר, הורשעו בעבירות שחיתות ושוחד), שוחק לראשונה בהיסטוריה בחורף, שיבש את כל הליגות והתקיים במדינה שמממנת טרור בכלל ואת חמאס בפרט, מדינה שהיא דיקטטורה חשוכה שמתעלמת מזכויות אדם, מפלה בצורה בוטה נשים ולהט"בים, אין בה חופש דיבור ועיתונות.
נוסיף לזה את חלק מקבוצות הספורט שאנחנו כל כך אוהבים שגם הן נשלטות ע"י דיקטטורות עשירות בנפט, אבל נח לנו להתעלם מזה, להתרכז בספורט, ליהנות מהמשחק עצמו ולהגיד לעצמנו שכל עוד עולם כמנהגו נוהג, אין קשר בין הדברים.
בעידן הנוכחי של הרשתות החברתיות, הדעות של השחקנים ואופיים האמיתי חשופים אלינו הרבה יותר מבעבר. לא יהיה קל מעכשיו לאוהד ליברפול לשמוח בשערים של מוחמד סלאח ולאוהבי פפ לעודד את מנצ'סטר סיטי שהיו"ר שלהם, חלדון אל מובראכ, השתתף בקמפיין תמיכה למען עזה. אבל אני לפחות, לא מצפה מהם לשום דבר ולכן גם לא מתאכזב. יודע שבכל מקום יש כאלו וכאלו.
אני מבין שחלק מהאנשים מגיבים מתוך בורות, חלקם מתוך צביעות ואינטרסים וחלקם גם לא עומדים בלחץ הסביבתי. זה עצוב, אבל זה העולם וכדי שהספורט ימשיך לשמש כאסקפיזם, בטח בימים הקשים שעוברים עלינו, אני מנסה לשים הכל בצד ולהתרכז ביופי שבמשחק ואת מחשבותיי על האישיות של האנשים החשוכים האלו, אני שומר לשעות ומקומות אחרים. אבל דבר אחד בטוח – החולצות הבאות שאקנה לילדים שלי יהיו של דורטמונד, קריסטל פאלאס, אולכסנדר זינצ'נקו, צ'ירו אימובילה או לברון ג'יימס, אלו שטובים לא רק בספורט, אלא גם בחיים עצמם.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו