הפרישה של ג'אנלואיג'י בופון מסמנת סיום עידן בכדורגל העולמי. האיטלקי בן ה-45 תלה את הכפפות אחרי כמעט 30 שנות קריירה מפוארות, וייחשב לעד כאחד השוערים הטובים אי פעם.
אבל היכן הוא מדורג בהשוואה לשוערים הגדולים בהיסטוריה? זו כמובן שאלה שאין לה תשובה מוחלטת, כי בכל זאת מדובר בעניין סובייקטיבי, וכל אחד יכול לחשוב אחרת. אז הנה הדירוג שלי לחמשת השוערים הטובים בכל הזמנים. ועם כל הכבוד לשוערים הגדולים של העידן הנוכחי, רק אחד מהם נכנס לחמישייה הראשונה – ולא מדובר בטיבו קורטואה או אליסון.
Official: Gigi Buffon retires ❤️🇮🇹 pic.twitter.com/K1BdPGfJtZ
— Fabrizio Romano (@FabrizioRomano) August 2, 2023
5. מנואל נוייר
בניגוד לארבעת האחרים ברשימה, נוייר עדיין משחק. השוער בן ה-37 של באיירן מינכן ונבחרת גרמניה כבר נמצא מעבר לשיאו, אבל הוא עדיין אחד השוערים הטובים בעולם. וכשהוא היה בשיאו, הוא היה הטוב מכולם.
בשונה מהארבעה האחרים, נוייר שייך לדור החדש של השוערים, אלו שמשחק הרגל שלהם חשוב לא פחות ממה שהם עושים עם הידיים. אפשר לומר שהוא השוער הטוב ביותר של העידן המודרני, שבו שוערים נדרשים ליותר מאשר לעצור כדורים. ואפשר לומר שהוא "המציא" מחדש את תפקיד השוער.
נוייר זכה עם באיירן ב-11 אליפויות ובשני גביעי אירופה לאלופות. לשיאו הוא הגיע במונדיאל 2014, כשהיה מהמצטיינים של נבחרת גרמניה שזכתה במונדיאל.
4. פטר שמייכל
אם יש שוער שהזכיר את לב יאשין במכלול התכונות שלו, כולל הפחד שהעביר בקרב החלוצים שהתייצבו מולו, זה היה שמייכל. ההבדל היחיד הוא שיאשין היה בעל שיער שחור ושיחק בבגדים שחורים, בעוד ששמייכל הוא בלונדיני ושיחק בעיקר בירוק.
מה שאפיין את שמייכל זה השילוב בין גוף גדול ואימתני, שנראה לפעמים כאילו הוא ממלא את כל השער, עם גמישות יוצאת דופן, אינסטינקטים חתוליים ויכולת מופלאה לקרוא את המשחק, ולדעת היכן להתמקם.
הוא הגיע למנצ'סטר יונייטד רק בגיל 27, אבל ב-8 עונות באנגליה הוא ביסס את מעמדו כשוער הטוב בעולם, זכה ב-5 אליפוית וכמובן בגביע האלופות ב-1999. הוא שמר על רשת נקייה ב-42 אחוזים ממשחקיו בליגה האנגלית, שיא של כל הזמנים, אבל השיא היה הזכייה הסנסציונית עם נבחרת דנמרק ביורו 92.
3. ג'אנלואיג'י בופון
בופון אמנם לא זכה בליגת האלופות (הוא הפסיד בשלושה גמרים), אבל הפך לאגדה הרבה לפני שהודיע על פרישתו. הוא החל את הקריירה בפארמה ובה גם סיים אותה, אבל בופון ייזכר בעיקר כשוער יובנטוס עימה זכה ב-10 אליפויות.
במדי נבחרת איטליה הוא שיחק 178 פעמים והשיא היה הזכייה במונדיאל ב-2006. מעבר להיותו שוער עצום בופון היה מנהיג מלידה ודמות לחיקוי. בופון אמנם לא זכה ב"כדור הזהב", אבל ב-2003 נבחר לשחקן השנה של אופ"א, והוא השוער היחיד שזכה בכבוד הזה.
2. איקר קסיאס
לא במקרה הכינוי שלו בספרד היה "סן איקר" – איקר הקדוש. כי לפעמים נראה שההצלות שהוא מבצע הן לא אפשריות עבור בן-תמותה. הוא אמנם סיים את הקריירה בפורטו, אבל עיקר תהילתו הייתה ב-16 שנותיו בריאל מדריד, עימה זכה 3 פעמים בליגת האלופות ו-5 פעמים באליפות ספרד.
קסיאס היה קפטן נבחרת ספרד שזכתה במונדיאל ב-2010 וביורו ב-2008 ו-2012, ותמיד הצטיין. הוא היה בעצם גיבור הניצחון בגמר המונדיאל מול הולנד, כשמנע פעמיים מאריין רובן להבקיע, הרבה לפני שער הניצחון של אינייסטה.
1. לב יאשין
הרוסי האגדי הוא השוער היחיד שזכה ב"כדור הזהב". כמעט תמיד זוכים בתואר חלוצים או קשרים התקפיים. מעט מאוד שחקני הגנה נבחרו במהלך כמעט 70 שנות הפרס, ורק שוער אחד. יאשין.
אנחנו מדברים על שוער שעצר במהלך הקריירה כ-150 פנדלים, הוא היה גבוה, עם זרועות ארוכות, אבל יחד עם זאת מהיר מאוד, עם רפלקסים מדהימים. במהלך השנים הוא הפך לדמות מפחידה – עבור החלוצים כמובן.
הוא לבש תמיד מדים שחורים, מה שהעצים את הפחד שאפף כל שחקן שבא מולו בריצה עם הכדור. "הפנתר השחור" המקורי זה הוא. יאשין שיחק בכל הקריירה שלו באותה קבוצה, דינמו מוסקבה. הוא הפך לכוכב עולמי במדי נבחרת בריה"מ, אותה הוליך לזכייה במדליית הזהב באולימפיאדת מלבורן, באליפות אירופה ב-1960 ועימה הגיע לחצי-גמר המונדיאל ב-1966.
