יש משחקים שהופכים היסטוריים עם הזמן. כאלה שברגע האמת אין דבר לספר עליהם, אך כעבור כמה שנים יש הרבה. כזה בדיוק היה המשחק בין ספרטה פראג לפארמה במחזור הראשון של שלב הבתים בליגת האלופות 1997/1998, 0:0 דל מצבים ורווי כרטיסים צהובים (עשרה כאלה), שרק במרוצת השנים התברר כמה גדול היה.
המשחק הזה מציין את הופעת הבכורה בליגת האלופות של שלושה: ג'יאנלואיג'י בופון ופאביו קנבארו שפתחו אז בהרכב של האיטלקים, וקרלו אנצ׳לוטי שעמד אז על הקווים. בעוד השניים הראשונים זכו בהמון תארים אך לא בגביע האירופי החשוב מכולם, אנצ'לוטי הפך לשיאן הזכיות בליגת האלופות עם ארבעה תארים. הערב, בגומלין חצי הגמר מול מנצ׳סטר סיטי, האיטלקי בן ה־63 גם יהפוך למאמן עם מספר ההופעות הגבוה במפעל, כשיגיע ל־191 משחקים וישאיר מאחור את סר אלכס פרגוסון.
עם שני תוארי ליגת האלופות במילאן ושניים נוספים בריאל מדריד, אנצ׳לוטי הרוויח תדמית של קבלן תארים אירופי. הוא גם המאמן היחיד שזכה באליפות בחמש הליגות הגדולות ביבשת. אפשר לטעות ולחשוב שהאיש הזה לא יודע להפסיד, אבל המציאות היא שמעטים הפסידו כמוהו. "זה נכון שיש לי מגש עמוס בגביעים", הודה לאחרונה, "אבל אם הייתי שומר את ההפסדים שלי, הייתי צריך בשביל זה בית שלם".
אנצ׳לוטי הרי היה שם באחד ההפסדים הגדולים מכולם, באותו ערב באיסטנבול ב־2005, אז מילאן הגדולה שלו איבדה יתרון 3:0 מול ליברפול והפסידה בדו־קרב הפנדלים. האיטלקי גם פוטר מצ׳לסי, עזב את פ.ס.ז׳ משום שהבעלים הציבו לו דרישות לא סבירות, פוטר מבאיירן מינכן בחודש ספטמבר אחרי הפסד 3:0 לפ.ס.ז׳, הסתכסך עם בעלי נאפולי אאורליו דה לאורנטיס וחווה תקופה פחות מוצלחת באברטון. למעשה, בתחילת דרכו כמאמן ובעקבות כמה סגנויות עם יובנטוס, הוא זכה לכינויים "מפסידן מרהיב״ וגם ״איש הכמעט״.
"תסתדרו בעצמכם"
היום, כאמור, התדמית של אנצ׳לוטי שונה. לא מפסידן ולא כמעט, ווינר של ממש. את ריאל מדריד הוא הוביל לדאבל בשנה שעברה כולל ריצה מטורפת בליגת האלופות, כשהשנה כבר הביא לה גביע והציב אותה במרחק משחק אחד מגמר אלופות נוסף. להבדיל מיריבו הערב פפ גווארדיולה, ווינר בתחומו, שמצטייר כמו גאון טקטי שלא מסוגל להכיל הפסדים, האיטלקי דווקא נראה כמו אחד שלמד לחיות איתם. הוא סיגל לעצמו אופי רגוע, נינוח וללא דרמות, שקצת קשה להאמין לסיפורים שבתחילת הדרך, כשאימן את רג׳ינה, העסק היה כל כך כבד עליו עד שהוא הכריז שבשנת 2000 הוא פורש מאימון.
כידוע, הוא לא פרש, ונדמה שהדבר הראשון שעשה היה לדעת להתמודד עם הלחץ ועם הכוכבים. למשל במילאן, כשהיה צריך להרכיב חוליית קישור ממגוון שכולל את קאקא, קלארנס סיידורף, רוי קוסטה ואנדראה פירלו, הוא פשוט אמר להם: ״תבינו בעצמכם איך אתם מסתדרים כולכם ביחד או שכל משחק אני מושיב אחד אחר על הספסל״. בגומלין חצי גמר ליגת האלופות בשנה שעברה, כשנכנסה ההארכה, במקום לאסוף את השחקנים לנאום מוטיבציה או להרצאה טקטית, הוא פשוט פנה לטוני קרוס ומרסלו והתייעץ איתם איזה חילוף לבצע. תזכורת: הוא לא עשה חילוף עד הדקה ה־105, ריאל ניצחה ועלתה לגמר.
יכול להיות שזה אופי, יכול להיות שזה הגיל, אבל אנצ׳לוטי למד לא לערבב לחץ עם עבודה ובטח שלא להתרגש מהפסדים ומביקורות. ״אני בכדורגל מאז 1977״, הזכיר בשנה שעברה, ״אין לי זמן וכוח להתעסק בזה יותר מדי״. העונה הזאת ריאל בקלות היתה יכולה להישבר מהסדקים שהופיעו בליגה או בסופרקאפ הספרדי, אבל המאמן האיטלקי ניווט את המצב בדרכו והספינה הלבנה עדיין יציבה ושטה. כנראה שזאת הדרך לאמן 191 משחקים בליגת האלופות וגם לזכות בגביע ארבע פעמים, שאולי יהפכו בקרוב לחמש.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
