אוניון ברלין היא הקבוצה המפתיעה ביותר העונה בכדורגל האירופי. ולמרות הדברים המדהימים שכבר עשתה העונה, השבוע הקרוב עשוי להיות הגדול ביותר בהיסטוריה בת 117 השנים של המועדון.
אם תנצח הערב את שאלקה, הקבוצה החלשה בבונדסליגה (1:6 לאוניון בסיבוב הראשון), היא תעפיל לפסגת הטבלה בגרמניה. ביום חמישי היא תארח את אייאקס בגומלין של הליגה האירופית, אחרי 0:0 באמסטרדם, ובעוד שבוע אוניון תתייצב מול באיירן מינכן במשחק העונה.באיירן הפסידה אתמול (שבת) 3:2 למנשנגלדבך והמשחק ביום ראשון הבא הופך להיות עוד יותר קריטי.
אוניון ברלין אלופה? למרות ההפסד של באיירן, מעטים מאמינים שדבר כזה אפשרי. שהרי רק לפני ארבע שנים היא העפילה לראשונה לבונדסליגה. התקציב שלה זעיר לעומת באיירן, דורטמונד ולייפציג. ועדיין, מה שאוניון עושה העונה הוא פשוט מטורף. התיקו מול אייאקס הגיע אחרי 6 נצחונות רצופים בליגה. בשבוע שעבר היא ניצחה את ר.ב. לייפציג, שלא הפסידה ב-18 משחקיה הקודמים.
הרבה קרדיט מגיע למאמן השוייצרי אורס פישר, האיש שהעלה אותה מהליגה השנייה – ושהפסיד עם באזל למכבי ת"א בפלייאוף ליגת האלופות ב-2016. פישר לא מחפש כדורגל יפה, אלא יעיל. אוניון כבשה רק 35 שערים (לעומת 59 של באיירן), אבל ניצחה יותר משחקים מאשר האלופה. למלך השערים שלה, שרלדו בקר, יש רק 7 שערים.
השם הכי מפורסם בסגל הוא רני חדירה – וגם זה רק משום שהוא אחיו הצעיר של כוכב העבר סמי חדירה. הרומנטיקה של אוניון לא נמצאת על כר הדשא, אלא בכל מה שקורה מסביב, כמו למשל האצטדיון הצנוע (22 אלף מקומות) בעל השם המקסים "ביתו של היערן הזקן". ואכן, כדי להגיע אליו צועדים בתוך יער קטן. יש בו רק יציע ישיבה אחד, עם 3,617 מושבים. שלושת האחרים הם יציעי עמידה, כמו פעם.
לוח תוצאות ידני בשביל המסורת
באוניון החליטו לשמור בקנאות על האווירה המשפחתית ועל ערכי הקהילה. הקהל כולל הרבה משפחות ומבוגרים, כמעט כולם משכונת קופניק, שהייתה בעבר חלק ממזרח גרמניה. אין כאן את העושר והראוותנות של מערב ברלין, ולמועדון חשוב לבדל את עצמו מהמסחריות המוגזמת של המועדונים האחרים.
יש לוח תוצאות אלקטרוני, אבל כדי לשמר את ההיסטוריה יש גם לוח תוצאות ידני. אחד העובדים מחליף את ספרות העץ ביד בכל פעם שמובקע שער. כדי להבין את המשמעות של אוניון חייבים לחזור לימים שבהם גרמניה וברלין היו מחולקות. עד נפילת החומה בתחילת שנות ה-90 במזרח גרמניה היה שלטון קומוניסטי, והאזרחים סבלו תחת ידה הקשה של המשטרה החשאית, ה"שטאזי".
דינמו ברלין, הקבוצה של ה"שטאזי", זכתה אז כמעט בכל התארים, מאחר והיריבות חששו לנצח אותה. אוניון ברלין הפכה אז לסמל ההתנגדות לשלטון, וזה נעשה בדרכים יצירתיות. כשהקבוצה זכתה בכדור חופשי והקבוצה היריבה הייתה מעמידה חומה, האוהדים היו שרים: "החומה חייבת ליפול!"
אחרי נפילת החומה והאיחוד, אוניון ברלין, כמו יתר המועדונים של מזרח גרמניה, כמעט ונעלמה. בלי כסף הקבוצה ירדה לליגה הרביעית ולמשחקים הגיעו פחות מאלף צופים. כדי להשאיר את הקבוצה בחיים החל בקרב האוהדים מבצע שקיבל את השם "לדמם עבור אוניון". מאות אוהדים תרמו דם לבתי החולים ואת הכסף העבירו לקופת המועדון.
במאמץ עילאי אוניון חזרה בתוך ארבע שנים לליגה השנייה ואז הוחלט כי חייבים לשפץ את האצטדיון. שוב האוהדים הגיעו וכ-2,300 מהם תרמו 140 אלף שעות עבודה כדי לסייע בשיפוץ. אבל כל זה שייך לעבר הרחוק. היום אוניון נמצאת בפסגת הכדורגל הגרמני ואף אחד כבר לא יעז לזלזל בקבוצה ממזרח ברלין. וגם אם לא תזכה באליפות, באוניון יתנחמו בכך שבעונה הבאה היערן הזקן יארח משחקים בליגת האלופות.
