מגשימים חלומות: על הערב הקסום של נבחרת ארגנטינה

יש שני סוגים של ארגנטינאים: כאלה שראו במו עיניהם את דייגו ארמנדו מראדונה מוביל את הנבחרת לזכייה בגביע העולמי ב-1986, וכאלה שרק שמעו על כך באוזניהם. מבוגרים וצעירים, שני דורות שונים. אלה שראו את דייגו חלמו על כך שבטורניר בקטאר הם יזכו לחוות את הרגעים האלה פעם אחת נוספת, אולי אחרונה, בעוד שאלה ששמעו את הסיפורים פיללו שיזכו לראות את זה כאן. חלמו להיות חלק מהחוויה.

מסי בדרך להפוך לגדול מכולם? הסיפורים המלאים מחכים לכם בערוץ הטלגרם המיוחד

חצי הגמר מול קרואטיה אמש (שלישי), היה הדבר הכי קרוב למונדיאל ההוא במקסיקו. אמנם אצטדיון לוסייל ולא האצטקה, חצי גמר ולא רבע, קרואטיה ולא אנגליה, אבל המהות אותה מהות. הארגנטינאים לא מחפשים שחזור של 86' – זה בלתי אפשרי, הם בסך הכל רוצים את הניחוחות והתחושות, את הרגעים והזיכרונות, את הטירוף הזה. עד חצי הגמר זה הלך בדיוק לכיוון הזה. ההפסד הכואב לסעודיה, ההתפכחות, היציאה מהמשבר, המקום הראשון בבית המוקדם, הדרמה מול אוסטרליה והניצחון ההירואי על הולנד.

הנבחרת הארגנטינאית נעה על כל קשת הרגשות, נפלה, קמה, נלחמה עם השיניים והציפורניים. היא הייתה טובה ורעה, נעימה ואכזרית, משחקת כאילו קראה את התסריט. המאמן סקלוני חיבר את העסק, השחקנים מבינים את גודל המשימה והקהל נותן את הטון והפסקול.

הגודל לא קובע 

ועדיין, את הניחוחות של 86' מייצר איש אחד. קטן, מספר 10. אז, במקסיקו, זה היה מראדונה שלקח את הנבחרת על הגב שלו ופה זה ליאו מסי. נכון, יש לצידו נבחרת אדירה ומגובשת, ויש לצידו את חוליאן אלברס שהוא סופרסטאר בהתהוות, אבל הוא עושה כאן משהו מיוחד.

וזה קורה במונדיאל החמישי שלו, אחרי שבראשון לא שותף ברבע הגמר שבו הודחה ארגנטינה, בשני כלל לא כבש, בשלישי נעצר בגמר אחרי שלא כבש בנוקאאוט וברביעי חטף מקיליאן אמבפה וצרפת. וזה מגיע בגיל 35, כשהגוף חבול והמהירות דועכת. מנקודת הפתיחה הזאת מסי מצליח לייצר את הרגעים שעליהם חלמו הארגנטינאים כשעצמו עיניים לפני פתיחת הטורניר הזה.

הם הרשו לעצמם לדמיין איך הוא מגיע לשלבים האלה ושולח מסירת עומק מנוגדת לחוקי הפיזיקה כפי שעשה מול הולנד, איך הוא כובש פנדלים מכריעים תחת לחץ ואיך הוא עושה את שעשה בדקה ה-69 של חצי הגמר. הבישול שלו ל-0:3, מול בלם העתיד יושקו גברדיול, היה עבור ארגנטינה מסע בזמן. לא רק כי בין השניים מפרידים 15 שנים ודווקא מסי נראה הצעיר יותר, אלא כי הוא זרק את כולם לזמן אחר – 36 שנים אחורה. התנועה, המהירות, ההטעיות, המסירה – אלה המרכיבים של פולקלור הכדורגל הארגנטינאי. המרכיבים שיצרו את 86, המרכיבים שהולידו את המיתולוגיה של דייגו.

הכתבות ועידכוני הספורט החמים אצלך בטלגרם

להצטרפות

זה עוד לא נגמר, ברור. UNO MAS אומרים הארגנטינאים, עוד משחק אחד. ובכל זאת, "לה אלביסלסטה" ומסי עשו ועושים פה בקטאר משהו גדול. הם מגשימים חלומות, הם מחברים דורות, הם מזכירים נשכחות. הם בגמר המונדיאל.