שטפן אוסטרהאוז הוא עיתונאי מוערך, שמסקר את נבחרת גרמניה יותר משני עשורים. שאלתי אותו אתמול: "האם יואכים לב מאמן טוב לדעתך?" , ולאחר שהתמהמה מעט, צחק וענה: "גם אני מנסה להבין".
שטפן לא לבד בתהיות האלה. 12 שנים חלפו מאז התיישב לב על הספסל לצד יורגן קלינסמן, והגרמנים עדיין לא יודעים איך לאכול את המאמן, שנוטה לנשנש את הפרשות גופו ולהריח את איבריו המוצנעים. לכאורה, מלבד בעיות ההיגיינה הקשות, נדמה שאין סיבה לפקפק ביכולותיו של לב, שהערב יוליך את המנשאפט לחצי הגמר החמישי ברציפות בטורניר גדול, במטרה להיות השלישי, לצד ויסנטה דל בוסקה והלמוט שן, שזוכה במונדיאל וביורו בזה אחר זה.
את הספקות שהשאיר בשלב הבתים המגומגם העלים המאמן ב־0:3 על סלובקיה בשמינית הגמר ובתצוגה הטקטית מול איטליה ברבע. בטורניר שבו מאמנים רבים (ווילמוטס, הודג'סון, דל בוסקה וטרים) נכשלו תוך כדי תנועה, לב גילה גמישות מחשבתית. הניסוי עם גצה נכשל, אז דרקסלר קיבל את המושכות והגיב במשחק מצוין. החלוץ המזויף לא עבד, אז גומז נזרק למערכה. אפילו מכת הפציעות לפני המפגש מול צרפת הערב לא עירערה את הביטחון של המאמן, שהבהיר: "אאלץ לשלב שחקנים חדשים, אבל אני בוטח בהם במאת האחוזים".
כדי להבין את הרקע לגירוד הראש של הגרמנים למשמע השם לב, צריך לחזור ליורו 2004. גרמניה הודחה בשלב הבתים ונכנסה לסחרור שנתיים לפני שהגביע העולמי נוחת אצלה בבית. רודי פלר פוטר, והיחיד שהיה מוכן לקחת עליו את הפרויקט הגדול היה קלינסמן.
דל בוסקה. מאמנים רבים ביורו נכשלו תוך כדי תנועה // צילום: איי.אף.פי
"אין לי ניסיון בתפקיד ולכן אני רוצה לצידי מאמן אמיתי", הסביר אז קלינסי והנחית את לב בן ה־44 - שחקן עבר אפור בליגה השנייה ואחד שאימן בארבע מדינות שונות, עם הצלחה בשטוטגרט, שאותה הוביל לזכייה בגביע ולגמר גביע המחזיקות. לא מציאה גדולה, אבל מבחינה מקצועית הוא נחשב אז לטקטיקן שדוגל בכדורגל התקפי ובעיקר לבחור נחמד, שמדבר עם השחקנים בגובה העיניים. בדיוק מה שקלינסמן היה צריך.
כנגד הציפיות, שיתוף הפעולה בין השניים הוביל את גרמניה לחצי הגמר בטורניר הביתי. מבחינת הגרמנים, ההישג היה ראשית המהפכה של הנבחרת המודרנית. מי אחראי לה? זו השאלה הגדולה. "הרבה גרמנים חושבים שלב קיבל מקלינסמן נבחרת מוכנה ודור זהב שצריך רק להרכיבו נכון", אומר אוסטרהאוז, שלא ממש מסכים עם התיאוריה הזאת. אין ספק שחומר השחקנים שעמד לרשות גרמניה בשנים האחרונות הוא בלתי נגמר, תוצאה של פרויקט השיקום שהחל ב־2002, אך לב קיבל כמה החלטות מפתח שהוכיחו את עצמן לאורך השנים. החשובה ביותר, לפי אוסטרהאוז, היא העברת סרט הקפטן לפיליפ לאם ב־2010, לאחר הפציעה של מיכאל באלאק, והמעבר לדור החדש.
עוד לזכותו נזקפות ההחלטות לדבוק בשחקנים כמו קלוזה, פודולסקי ושוויינשטייגר בלי קשר ליכולתם בקבוצות, שילוב הצעירים והיכולת לבנות סגלים שיגיעו רחוק בכל טורניר. בספרו הביוגרפי כתב לאם כי לב היה המוח מאחורי הצלחת הנבחרת ב־2006, בעוד קלינסמן היה אחראי למוטיבציה בלבד. גם ביורו 2016 לב הוכיח את יכולת קבלת ההחלטות שלו, כשוויתר על קרוזה לפני הטורניר למרות דרישת הקהל ועדיין סיפק תוצאות.
אז מה הבעיה? שהגרמנים רוצים שלמות, נסיעה חלקה ללא תקלות. לב, שמעולם לא היה סמל גדול כמו בקנבאוור, פלר וקלינסמן, היה צריך לעבוד הרבה יותר קשה כדי לעמוד בדרישות הגבוהות, ובמקרים רבים הצטייר כעקשן שמעדיף ללכת נגד הזרם.
"הוא חידה בשבילנו, הוא לא מראה יותר מדי רגשות", מסביר אוסטרהאוז. "אנחנו מחבבים ומעריכים אותו, אבל לא בדיוק אוהבים אותו". עד למונדיאל בברזיל גם זה היה בספק. גרמניה שיחקה כדורגל נפלא בעשור שקדם לטורניר, אך התחושה היתה שהרכות של לב עם שחקניו והעקשנות שלו בכל הנוגע לדרך הן הסיבה המרכזית שמונעת מגרמניה להתגבר על השלטון הספרדי.
דראקסלר. קיבל את המושכות ממאמנו והגיב מצוין // צילום: Gettyimages
הניצחון על ארגנטינה, ובייחוד הבינגו בחילופים של שורלה וגצה בגמר, היו כל מה שלב היה צריך כדי לזכות לכבוד הראוי לו. "הוא הגיע ליורו הזה חסין לגמרי", קבע עיתונאי גרמני, "כבר לא משנה לנו איך אנחנו נראים במוקדמות, העובדה שהוא מגיע בכל פעם לחצי הגמר מוכיחה עד כמה הוא טוב". המעמד של לב כל כך יציב היום, שגם כישלון בצרפת לא היה פוגע בהכנות שלו לרוסיה 2018. רק בסיום המונדיאל בעוד שנתיים, לטענתו של אוסטרהואז, הוא יפנה את כיסאו אחרי 14 שנים.
ולמרות זאת, יש תחושה שלב עדיין לא מוזכר באותה הנשימה עם הגדולים. למרות שזכה בתואר מאמן השנה לאחר המונדיאל, פרט לארסנל ב־2014, שמו כמעט לא הוזכר בהקשר של המועדונים הגדולים. "זה לא מעניין אותו", מסביר אוסטרהאוז, "הוא מודע למגבלות שלו ומעדיף להישאר בנבחרת". לב עצמו לא מתרגש מהספקות או מחוסר הפרגון, הוא רק רוצה להמשיך להוביל את גרמניה להישגים, ותוך כדי לחטט בתחתונים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
