עכשיו שזה רשמי, שמונאקו הבטיחה את האליפות השמינית בתולדותיה והראשונה מאז 2000 עם 0:2 על סנט אטיין, אפשר להשתפך, להלל ולשבח את אחת הקבוצות המרהיבות והמלהיבות בתולדות הכדורגל הצרפתי.
קבוצה שבדרכים קונבנציונליות התגברה על חוסר הפרופורציות שיצרה פאריס סן ז'רמן, קבוצה צעירה והתקפית, כזו שמחזור אחד לסיום העונה עומדת על 104 שערי זכות, שיא כל הזמנים ושניים יותר מאשר השיגו זלאטן איברהימוביץ' וחבורתו הנובורישית בשיאם.
אין ברירה, ואפילו מתבקש, להציב את ההישג של מונאקו לצד יריבתה מעיר האורות. רק ככה ניתן לקבל קנה מידה מדויק, רק ככה אפשר להבין עד כמה זה לא היה אמור להתרחש. היסטורית, מונאקו גדולה ומצליחה יותר, אבל מאז חזרה לליגה הראשונה ב־2013, הקבוצה מהנסיכות שימשה כינור שני ולא באמת תחרותי לזוללת התארים פ.ס.ז'. לפני שלוש שנים סיימה תשע נקודות אחריה, לפני שנתיים 12, ואשתקד הפרידו בין הקבוצות 31 נקודות שלמות.
בנתה אליפות, לא קנתה
בקיץ האחרון לא קרה דבר שרמז על המהפך שעתיד להתרחש. הסכום שהשקיעה מונאקו בכל שחקני הרכש שלה היה כמעט זהה למה ששילמה פאריס רק עבור גז'גוז' קריכוביאק, שמיעט לשחק העונה. שלא לדבר על ינואר, אז האלופה היוצאת ביזבזה עוד 60 מיליון יורו על יוליאן דרקסלר ועל גונסאלו גדש, בעוד זו הנכנסת רכשה את ז'ורז' בעשירית מהסכום. אלא שמתחת לפני השטח רקם בסבלנות המאמן לאונרדו ז'ארדים קבוצה עם פילוסופיה התקפית, שגירדה העונה את שלמות המשחק. נכון שגם בראשה עומד איש מבוסס ומשאבים לא חסרים לה, ובכל זאת התקציב שלה הוא כשליש מזה של הפאריסאים. מונאקו בנתה אליפות, לא קנתה אותה.
לאונרדו ז'ארדים. רקם העונה קבוצה שהיתה קרובה לשלמות // צילום: איי.אף.פי
מערך הסקאוט המצוין שלה מצא תחליף ראוי ושפוי לכל הכוכבים שנטשו (יאניק קראסקו, חאמס רודריגס ואנטוני מרסיאל, בין השאר). את ברנרדו סילבה רכשה מבנפיקה תמורת 15 מיליון יורו, טיימואה בקאיוקו הגיע מראן, ג'מרסון מאתלטיקו מיניירו, במאזן של תומא למאר היה שער אחד במדי קון לפני שנרכש, ופאביניו היה מגן ימני בריו אבה. קמיל גליק הוא דוגמה מצוינת - בעבר בלם סביר בטורינו והיום מעוז ההגנה של הקבוצה מהנסיכות. גם מחלקת הנוער, מהטובות במדינה, יצרה עבורה זהב טהור. רשימת הכישרונות ארוכה, אבל מספיק להזכיר את קיליאן אמבאפה על 18 שנות חייו, 11 בישוליו ו־26 השערים שכבש העונה. לא פלא, אם כן, שבתוך כל הטוב ההתקפי הזה הצליח רדאמל פלקאו לחזור לכושר הטוב בחייו.
תוקפת בכל החזיתות
הבחירה לעשות את הדרך לתואר דרך ההתקפה היא הדבר המרשים ביותר. ממוצע הכיבושים של מונאקו עומד על 2.83 למשחק, שווה כאמור שיא כיבושים צרפתי חדש. אמש ניפצה את שיאה של מארסיי גרסת 1938, כשרשמה משחק 31 ברצף עם שער אחד לפחות. עם זאת, יש לה את ההגנה השנייה בטיבה בליגה, הכי הרבה ניצחונות והכי מעט הפסדים. למרות הסגל הצעיר עמדה בלחץ שהפעילו עליה ניס ופ.ס.ז', ואת כל זה עשתה כשהיא משתתפת, ומצליחה, בארבעה מפעלים. לצד האליפות, היא הגיעה לחצי גמר ליגת האלופות, לגמר הגביע ולחצי גמר גביע הליגה. המשחק אתמול היה ה־62 שלה העונה, ובשונה ממאמנים אחרים ביבשת, לא חשוב שמות (ז'.מ), ז'ארדים לא פצה פה.
אמבפה. מספיק להזכיר את שמו בשביל להבין את ההצלחה של מונאקו העונה // צילום: רויטרס
הסטטיסטיקות, המספרים והשיאים מרשימים, אבל מונאקו הזאת לא תקוטלג רק בספרים. גם העין תזכור אותה. את הכדורגל השובה ששיחקה, את הסגנון ההתקפי והלא מתחנף, את התעוזה, החוצפה, הנעורים. האם תצליח לשחזר את ההישג הזה בעתיד הקרוב? כלל לא בטוח, אבל בטוח שאת מה שעשתה העונה אף אחד לא ישכח.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו