לפני שנתיים בדיוק הסעירו שני אירועים את דעת הקהל בטורקיה. תחילה היה זה בית המשפט שקבע כי איה סופיה, אחד הסמלים המפורסמים ביותר באיסטנבול, יפסיק לשמש כמוזיאון ויהפוך למסגד, מה שעורר סערה עולמית עצומה.
כמה ימים לאחר מכן זכתה בשקשהיר באליפות טורקיה בפעם הראשונה בהיסטוריה. לכאורה אין קשר בין האירועים. אולם כשבוחנים את הדברים מקרוב ברור לחלוטין שהכל קשור לאיש אחד: נשיא טורקיה רג'פ טאייפ ארדואן, מי ששולט בטורקיה כבר שני עשורים, תחילה כראש ממשלה ולאחר מכן כנשיא.
איה סופיה הוקמה בשנת 360 ושימשה ככנסיה ביזנטית. ב-1453 נכבשה איסטנבול ע"י הסולטן העותמאני מהמט השני והמבנה המפואר הפך למסגד. אבל ב-1934 החליט הנשיא אטאטורק, אבי טורקיה המודרנית, להפוך את איה סופיה למוזיאון, כחלק מרצונו להיפתח את אירופה המערבית ואל העולם המודרני. המהלך של ארדואן, שבית המשפט כמובן שיתף עימו פעולה, היה צעד משמעותי בהמשך ביצור מעמדו ותהליך האיסלמיזציה של טורקיה.
ב-24 ביולי 2020 נערכה תפילה ראשונה באיה סופיה בהשתתפות ארדואן ורבים משרי ממשלתו. בטורקיה האירוע הפך ליום חג. ביוון, לעומת זאת, הוכרז יום אבל לאומי. אז איך הסיפור של איה סופיה מתחבר לבשקשהיר, ולזכייה שלה לפני שנתיים באליפות? כאמור, הכל מתחיל ונגמר בארדואן.
קודם כל צריך לזכור מי הן הקבוצות ששולטות בכדורגל הטורקי. מאז החלה לפעול הליגה המקצוענית ב-1957 ועד לפני שנתיים, זכו רק חמש קבוצות באליפות, כאשר שלוש הגדולות של איסטנבול, גלאטסראי, פנרבחצ'ה ובשיקטאש, זוכות ב-56 מתוך 63 התארים. טרבזונספור, האלופה הנוכחית, זכתה ב-7 תארים ובורסאספור באליפות אחת.
ארדואן, שהיה כדורגלן חצי-מקצוען בצעירותו, ושיחק בקסימפאשה, היה ידוע במשך שנים כאוהד פנרבחצ'ה. אבל ב-2013 אירע השבר הגדול. מאות אלפי צעירים יצאו לרחובות איסטנבול והפגינו נגד ארדואן והממשלה האיסלמית שלו. רבים מאותם צעירים היו אוהדים של שלוש הגדולות, קבוצות אולטראס מאורגנות, שלא חששו להתעמת עם כוחות הביטחון.
כידוע עיקר התמיכה בארדואן מגיעה מערי הפריפריה של טורקיה, שם אורח החיים השמרני והדתי מתכתב עם עמדותיו של המנהיג. לעומתם מרבית תושבי איסטנבול מתנגדים לאיסלמיזציה של המדינה ורוצים להמשיך לנהל אורח חיים מודרני ומערבי.
אחד המתנגדים הגדולים של ארדואן הוא עלי קוץ', הנשיא המיליארדר של פנרבחצ'ה. קוץ' בן ה-55 מגיע מאחת המשפחות העשירות בטורקיה, ומה שלא פחות חשוב: הוא ואביו רחמי הם יריבים פוליטיים של ארדואן - בניגוד לנשיא הקודם של המועדון, עזיז יילדרים, שהיה איש אמונו של הנשיא.
משפחת קוץ' היא חילונית, אליטיסטית ותומכת מוצהרת במתנגדי ארדואן. במהלך ההפגנות הגדולות באיסטנבול ב-2013 אפשרה הנהלת המלון שבבעלות המשפחה למפגינים להסתתר מפני המשטרה. ארדואן ניסה להלאים את נכסי המשפחה, ללא הצלחה.
זה היה הרגע שבו ארדואן החליט לנטוש את פנרבחצ'ה ולאמץ את בשקשהיר, מועדון קטן שנמצא בשכונה הנושאת את השם הזה, בצד האירופאי של איסטנבול. הסיבה העיקרית הייתה שבניגוד לשכונות האחרות בכרך הענקי, בשקשהיר היא מעוז איסלמיסטי, עם תמיכה גורפת במפלגתו של ארדואן, AKP (מפלגת הצדק והפיתוח).
המועדון נוסד ב-1990 ומעולם לא עלה לכותרות. רק מאות צופים היו מגיעים למשחקים. השינוי החל ב-2014 כאשר המועדון נפרד מהמועצה המקומית שעד אז ניהלה אותו והפך לחברה פרטית. מדובר בעניין נדיר בטורקיה, שבה רוב מועדוני הכדורגל הם מועדוני חברים, שבוחרים מדי כמה שנים את הנשיא.
ארדואן היה זה ששלח את אנשיו להשתלט על המועדון הקטן. הנשיא הוא גוקסל גומושדה, חבר בכיר ב-AKP, שמגיע ממשפחתה של אשתו של ארדואן. אחותו של אהמט קנטצ'י, בכיר נוסף בהנהלה, נשוי לאחד מבניו של ארדואן. ב-2014 נחנך האצטדיון החדש של בשקשהיר, שנקרא על שם המאמן האגדי פתיח טרים. במשחק הראווה שחנך את האיצטדיון ארדואן עצמו שיחק, כשלבש את החולצה הכתומה עם המספר 12 על הגב.
למה כתום? כי זה הצבע של מפלגת השלטון. והמספר 12? המשחק התקיים כמה ימים לפני הבחירות בהן ארדואן הוכתר כנשיא ה-12 של טורקיה. מאז בבשקשהיר אף אחד לא לובש את החולצה מספר 12. ושלא כמו בקבוצות אחרות, שם המספר שייך ל"אוהדים", כאן הסיבה שונה לחלוטין. ומדוע לקבוצת האולטראס של בשקשהיר קוראים 1453. כזכור, זו השנה בה העותמנים כבשו את קונסטנטינופול ושינו את שמה לאיסטנבול.
אגב, את האצטדיון הקימה בזמן שיא חברת הבנייה "קיילון", שלה קשרים הדוקים עם מפלגת השלטון. ארדואן לא מסתיר את אהדתו לבשקשהיר ולוחץ כל העת על ראשי המועדון שיביאו יותר קהל למשחקים. בינתיים העניין הזה צולע. למרבית משחקי הבית של הקבוצה מגיעים לא יותר מ-3,000 אוהדים. והאליפות הושגה בתקופת הקורונה, כשהיציעים היו ריקים.
מושכת ספונסרים כבדים
למרות בסיס האוהדים המצומצם מצליחה בשקשהיר לצרף ספונסורים כבדים, כמו חברת מוצרי הרפואה "מדיפול", "ברגר קינג" והקניון הגדול של איסטנבול. מנהלי החברות הללו יודעים באיזה צד מרוחה החמאה. בשקשהיר היא קבוצה עשירה, ובזכות כך הצליחה להחתים בשנים האחרונות שחקנים זרים מפורסמים כמו רוביניו הברזילאי, מרטין שקרטל הסלובקי, גאל קלישי הצרפתי ודמבה בה הסנגלי.
בעקבות הזכייה באליפות שיחקה בשקשהיר לפני שנתיים בליגת האלופות. היא אומנם הפסידה בחמישה מששת משחקיה בשלב הבתים – אבל רשמה ניצחון היסטורי 1:2 על מנצ'סטר יונייטד.
את העונה האחרונה סיימה בשקשהיר במקום הרביעי בטבלה, מה שהעלה אותה לקונפרנס ליג, ולמפגש הכפול מול בני לם וחבורתו. אמרה בלזוגלו בן ה-41, מגדולי שחקני טורקיה בכל הזמנים, עם 101 הופעות בנבחרת, הוא המאמן המפורסם. חוץ מגלאטסראי, פנרבחצ'ה ובשקשהיר אמרה שיחק גם באינטר, ניוקאסל, ואתלטיקו מדריד.
אמרה היה זה ששידך את מסוט אוזיל לפנרבחצ'ה, כששימש כמנהל המקצועי במועדון. החברות ביניהם התהדקה והובילה גם להחתמה המתוקשרת של הקשר הגרמני, אלוף העולם ב-2014, בשבוע שעבר. אוזיל הגיע לפנרבחצ'ה בינואר 2021 אבל כשל בגדול בקבוצה אותה אהד מילדותו. המאמן איסמעיל קרטאל ניפה אותו בחודש מארס מהסגל והמאמן החדש, הפורטוגלי ז'ורז'ה ז'זוס, אמר לו לחפש קבוצה חדשה.
המעבר של אוזיל לקבוצה של ארדואן לא הפתיעה. מעבר לחברות עם אמרה, אוזיל ידוע כתומך נלהב של ארדואן, שהיה השושבין בחתונתו עם מלכת היופי של טורקיה, אמינה גולשה, לפני שלוש שנים. למרות שנולד בגרמניה והבקיע 23 שערים ב-92 משחקים במדי ה"מנשאפט", אוזיל תמיד היה מחובר לשורשים הטורקיים שלו, וכרגע אין לו שום כוונה לחזור לגרמניה.
אוזיל לא ישחק אומנם מול מכבי נתניה (הוא לא בכושר משחק), אבל אין ספק שהחתימה שלו בבשקשהיר תהפוך את הקבוצה למעניינת הרבה יותר. ובמועדון לא מסתפקים באוזיל. בימים הקרובים אמור להצטרף אליו גם מיצ'י בטשואי, חלוץ נבחרת בלגיה, ששיחק בעונה שעברה בבשיקטאש, כמושאל מצ'לסי.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו