הגביע העולמי יצא לדרך בעוד כחצי שנה ושם תתקבל התשובה האמיתית לשאלה "מי הנבחרת הטובה בעולם?" אך לכבוד חזרתה של ליגת האומות, משחק הפיינליסימה בין ארגנטינה ואיטליה ושאר מפגשים ביניבשתיים שימלאו לנו את חודש יוני היבש מכדורגל מועדונים, הנה דירוג 10 הנבחרות הטובות בעולם נכון לרגע זה. חשוב לציין שהדירוג מסתמך על כושר של שחקנים, יכולת של נבחרות במשחקיה האחרונים, חיבור, וכל מה שנגלה לעין במעט הפעמים ששיחקו לאחרונה.
10. סרביה: קצת מוזר לשים במקום העשירי נבחרת שעלתה למונדיאל מהמקום הראשון בבית שכולל את הנבחרת במקום השמיני, אבל סרביה עדיין נמצאת בשלב ההוכחות. במונדיאל הקודם היא הודחה בשלב הבתים וליורו לא העפילה מאז שנת 2000, לכן יש לקחת אותה בערבון מוגבל. ובכל זאת, איזה סגל! איזה סגל מפחיד יש לדראגן סטויקוביץ'. יש שם את דושאן טאדיץ', דושאן ולחוביץ', אלכסנדר מיטרוביץ' אחרי עונת שיא בצ'מפיונשיפ, פיליפ קוסטיץ' טרי מהזכייה בליגה האירופית, מילנקוביץ' סביץ, ועוד ועוד ועוד. אין ספק שסרביה טוב מאוד נכון להיום, אבל אצלה השאלה היא כמה טובה היא תהיה מחר?
9. ספרד: בסופו של דבר היא עלתה לגביע העולמי מהמקום הראשון בבית, אבל הנבחרת של לואיס אנריקה עבדה קשה מאוד כשגירדה שני ניצחונות 0:1 בשני המחזורים האחרונים מול יוון ושבדיה. שני כובשי השערים באותם משחקים היו פבלו סראביה ואלברו מוראטה, שניים שמעלים את השאלה: על מי ספרד יכולה להשען? עם כל הכבוד לשניים האלה, ספרד נראית כמי שחסרה מנהיג, כוכב, כתובת בעת צרה. יש הרבה כשרונות צעירים, יש הרבה מסירות, ועוד קצת מסירות, אבל לא בטוח שיש תכלס. לכן, כרגע, ספרד היא עדיין סימן שאלה.
8. פורטוגל: העובדה שעלתה למונדיאל רק דרך הפלייאוף הביאה את פורטוגל לחלק התחתון של הדירוג הזה, אולם שני משחקי הפלייאוף שעברה מוכיחים שהפוטנציאל שלה גבוה בהרבה. למעשה, מדובר כנראה בנבחרת עם הקורלציה הנמוכה ביותר בין מצבת השחקנים לבין היכולת וההישגים. הרי נדמה שלפורטוגל יש הכל מהכל, ובשפע, מה שמעלה תהייה למה זה לא תמיד מתרומם. אולי זה קשור בהגנה הותיקה, בתלות בכריסטיאנו רונאלדו או במסורתיות של פרננדו סנטוס – לא ידוע. מה שכן ידוע הוא שבשני המשחקים מול טורקיה ומקדוניה המאמן הוותיק הרשה לעצמו לעשות קצת שינויים ולהכניס שחקנים צעירים יותר כמו אוטביו, מתאוס נונס ודיוגו קוסטה, וזה עבד. אם המאמן ימצא את תמהיל הנכון, לא מן הנמנע שפורטוגל תטפס עוד בדירוג הזה.
7. בלגיה: בדירוג פיפ"א היא כבר כמה שנים מקום 1-2, אבל פה היא לא זוכה לכבוד הזה. אז נכון, היא לא הפסידה כלל במוקדמות המונדיאל וספגה רק שישה שערים, אך יחד עם זאת נדמה שתמיד היא נתקלת בתקרת זכוכית. כך במונדיאל ברוסיה, כך ביורו 2020 וכך אפילו בליגת האומות שם הפסידה בשנה שעברה לצרפת ואיטליה – שתי הנבחרות שהדיחו אותה מהמונדיאל והיורו. קווין דה בריינה אמנם הוכיח השנה שהוא מסוגל לעשות הרבה מאוד במו רגליו, אבל כשמביטים על הסגל מגלים שהחבורה של רוברטו מרטינס לא בכושר הכי טוב שלה, דגש על אדן הזאר.
6. גרמניה: המיקום היחסית נמוך של גרמניה נובע מפרק הזמן הקצר שהיא תחת ידיו של האנסי פליק. כזכור, מאמן באיירן לשעבר קיבל אותה לידיו אחרי שיוגי לב שחרר אחרי ההדחה מיורו 2020, ובסך הכל אימן אותה בתשעה משחקים. התוצאות: שמונה ניצחונות בתשעת המשחקים האלה, מעמידים את המאנשפט בחלק העליון של הנבחרות הכי טובות היום בעולם. פליק הביא איתו דם חדש, שחקנים צעירים, קצב גבוה והרבה מאוד שערים. חוליית ההגנה היא עדיין חידה, אבל אפשר לסמוך על פליק שהוא יפתור אותה.
5. דנמרק: יש שמות גדולים ממנה, אבל אין הרבה נבחרות טובות ממנה נכון לימים אלה. את כוחה של דנמרק ראינו מקרוב כשניצחה את ישראל פעמיים במוקדמות הגביע העולמי אותם סיימה עם הפvסד אחד בלבד, שהגיע במחזור האחרון ומנע קמפיין מושלם. תחת המאמן קספר יולמאנד הפכו הדנים לאחת הנבחרות הכי חזקות ומאומנות בעולם ולכזאת שהצליחה לקחת את הטראומה של מקרה כריסטיאן אריקסן ולהתרומם ממנה למסע שנגמר בחצי גמר היורו. היום, עם אריקסן חזרה בסגל ובכושר אדיר, דנמרק מייצרת התחושה שהיא עוד לא סיימה לספר את הסיפור שלה.
4. ארגנטינה: מבחינת תוצאות, אין טובה מארגנטינה בשנים האחרונות. 32 משחקים רצופים ללא הפסד, זכייה בקופה אמריקה, שלוש שנים שבהן לא ירדה מנוצחת מהמגרש. מבחינת מבן העין, זה כבר סיפור אחר. הנבחרת של ליונל סקלוני, שעושה פלאים ברמה של הודיני עם הנבחרת שירש אחרי האכזבה ברוסיה 2018, היא לא הדבר הכי יפה לצפייה. גם השחקנים עצמם אינם נוצצים כמו דורות קודמים שפיארו את הנבחרת הארגנטינאית, אבל יש בה סדר, משמעת, והרבה מאוד אירופאיות. על הקווים יושבים שחקני עבר רבים – איימאר, אז'אלה, סמואל ועוד, והם מנסים ומצליחים להביא מהניסיון שלהם לחבורה שהפכה מאוד מגובשת. המצב עד כדי כך טוב שנדמה שליאו מסי רק מחכה לפגרת הנבחרות, כדי לשכוח מהצרות של הקבוצה ולחבור לחבורה המנצחת.
3. אנגליה: נהוג לצקצק ולזלזל באנגלים ובחוסר הפרופורציות שלהם לגבי עצמם, אבל לא משנה איך מסובבים את זה יש פה נבחרת שהייתה בחצי גמר מונדיאל ובגמר יורו בהפרש של שנתיים. גארת' סאותגייט הצליח איפה שנכשלו קודמיו כשיצר חבורה מגובשת ומסודרת שעברה את המוקדמות בקלילות מרשימה ומלבד גמר היורו לא הפסידה למעלה משנה וחצי. הבעיה הגדולה של האנגלים היא כנראה הפערים בין העמדות – אסופה אדירה של מגינים ימנים אך מחסור בבלמים ושוער, אך הוכח שגם לזה יש פתרון. הרבה מאוד יהיה תלוי בהארי קיין וביכולת של שחקני ההתקפה הצעירים יותר, אבל אנגליה הרוויחה את זה שיש לקחת אותה ברצינות – לפחות עד הפדיחה הקרובה.
2. ברזיל: מאז שהתחיל העשור הזה - אי שם לפני שהקורונה שיבשה הכל - ועד היום, ברזיל הפסידה משחק אחד: לארגנטינה בגמר הקופה אמריקה. יש שיגידו שהיא לא מלהיבה כמו נבחרות ה"ז'וגו בוניטו" הגדולות של הסלסאו, אבל אולי זה היתרון שלה בעידן הנוכחי של הכדורגל. ברזיל של צ'יצ'ה היא יותר אירופית מאי פעם. הגנה חזקה, קישור אחראי, התקפה מהירה ומאזן שערים שזועק "קשה לנצח אותה". חמישה שערים בשבעה עשר משחקים ספגה ברזיל במוקדמות המונדיאל, אותן סיימה כמובן ללא הפסד. עם הגנת ברזל, קישור שכולל את קסמירו, פאביניו, פרד ואחרים ועם ויניסיוס, ראפיניה, רישרליסון ואנתוני נראה שהשמיים הם הגבול עבור הסלסאו. מה שעשוי להשפיע – לטובה או לרעה, לא ידוע – הוא ניימאר.
1. צרפת: אלופת העולם היא כנראה הנבחרת היחידה ברשימה שאינה תלויה בתוצאות שהיא משיגה (שהן לא רעות בכלל וכוללות כרגע שבעה ניצחונות רצופים). על אף שהוכח שקשה מאוד לשמור על התואר העולמי – בטורנירים האחרונים האלופה הודחה לרוב בשלב הבתים – יש תחושה שהחבורה של דידייה דשאן לא מסוגלת להיות קורבן נוסף. העומק האדיר של הצרפתים בכל עמדה מעורר קנאה, וברגע זה היא מחזיקה בסגל שלה את שניים מארבעת שחקני ההתקפה הטובים בעולם – קיליאן אמבפה וקרים בנזמה. הכי טובה על הנייר, וכנראה הכי טובה על הדשא.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו