אל מדף ספרי הכדורגל הקטן בישראל הצטרף החודש חבר חדש - "הסקורר היהודי הראשון - סיפורו המדהים של היינריך שונפלד" (אוריון הוצאת ספרים). גם למי ששולט בהיסטוריה של הספורט היהודי בכלל והכדורגלנים היהודים בפרט, ספק אם סיפורו של שונפלד סופר אי פעם לפרטי פרטים, כפי שעשה המחבר אורי ברייט, דוקטורנט בחוג לפסיכולוגיה באוניברסיטת חיפה ואוהד מכבי חיפה.
היינריך שונפלד הוא כנראה החלוץ היהודי הראשון הגדול באמת, בעידן שחיפש את הדרך בין חובבנות למקצוענות. הוא היה מלך השערים של הליגה האיטלקית עם ממוצע נפלא של שער למשחק בעונת 1923/1924, הישג שכריסטיאנו רונאלדו היה חתום עליו קרוב ל־100 שנים לאחר מכן. הוא שיחק אז במדי טורינו, עבר בין היתר לאינטר ול"הכח וינה" המיתולוגית, ולבסוף אף העביר קריירה לא רעה בקבוצות אמריקניות. עם אחת מהן אף הגיע לביקור בישראל שכלל סדרה של משחקי ראווה, בין השאר מול מכבי חיפה.
אורי, איך הגעת לסיפור הפחות מוכר של שונפלד?
"כשהתחלתי להתעניין בו עשיתי זאת מתוך סקרנות ותו לא, אבל ככל שאספתי חומרים והעמקתי בנושא, כך הבנתי את גודל הסיפור שנעלם לו עם חלוף השנים. בשלב הזה רציתי להמשיך לקרוא עליו וראיתי שאין שום דבר ברשת. אז התחלתי לחקור לבדי במשך שלוש שנים".
ובכל זאת, להוציא ספר על כדורגל בישראל, ועוד סיפור היסטורי, זה לא דבר נפוץ.
"היה לי ברור מראש שהספר הזה הוא לא פרנסה אלא משהו שאני עושה לצורך העניין שלי. אני יודע שכמוני יש עוד הרבה קהלים בכדורגל הישראלי שמחפשים ספרים ויש להם עניין בהיסטוריה של הכדורגל. אמנם הקהל בישראל לדברים הללו לא גדול, אבל זה קהל שצומח והוא קהל אינטליגנטי מאוד".
בשנים האחרונות אנחנו מבינים יותר ויותר כמה כדורגלנים יהודים בכל הרמות שיחקו באירופה.
"אפשר לומר שהיהודים של אותה תקופה היו כמו הקרואטים של היום, ואתה באמת יכול לראות נציגים שלהם בכל הליגות. תמצא שהיו אז כוכבי על יהודים והיו גם שחקנים שהגיעו לשחק בליגות קטנות. זה ברור שיש עוד הרבה מאוד סיפורים של כדורגלנים יהודים שטרם פורסמו, כי היו הרבה מהם".
אחרי המלחמה
לקראת סוף שנות ה־30 של המאה שעברה כבר הפך שונפלד למאמן באיטליה, והעננים המתקדרים מעל אירופה גרמו לו לברוח עם משפחתו לתוניסיה. גם שם עבד כמאמן כדורגל, ובד בבד פתח דוכן קפה ופריקסה מצליח למדי בנמל של הבירה תוניס. באחד הימים פגעה פצצה, בלי להתפוצץ, בעסק שלו, ובעל דוכן הקפה האלמוני, שאיש לא באמת ידע מי הוא היה בגלגולו הקודם, חזר לכור מחצבתו איטליה. אלא שגם שם לא מצא מנוח נוכח מלחמת העולם השנייה המשתוללת; הוא ומשפחתו היו עסוקים בבריחה וניצלו בזכות העובדה שהסתתרו בתנאים לא תנאים במקומות מחבוא שונים. אחרי המלחמה, אף אחד באיטליה לא רצה להכיר או לזכור את הסיפור של מלך השערים המיתולוגי, שנעלם עם הזמן.
שיעור גדול של כדורגלנים יהודים לא שרד את השואה, אבל עוד לפני היה ברור שהרבה מאוד קבוצות לא רצו אצלן שחקנים יהודים.
"זה נכון וזה הוליד את הצורך במועדוני כדורגל יהודיים, וכמובן את 'הכח וינה'. כיהודי, כשאתה משחק או מאמן בקבוצה יהודית, אין סיכוי שידיחו אותך רק כי אתה יהודי. זה גם נכון שהרבה מאוד כדורגלנים לא שרדו את מלחמת העולם השנייה, ואנחנו מכירים רק חלק מהסיפורים. לצערנו הרבה מהשחקנים האלה נשכחו מהלב נוכח עננת המלחמה של שנות ה־30 וה־40".
בדרך כלל סופרי כדורגל לא משחקים כדורגל, מה איתך?
"האמת היא ששיחקתי ואימנתי קבוצות ילדים, אבל בגלל הפציעות והעומס בלימודים הבנתי שאני צריך להישאר אוהד".
