ב־NBA יש גישה מסוימת, פילוסופיית חיים, שהתומכים בה יעמדו מאחוריה בנחישות השמורה למתנגדי חיסונים - והיא שהמקום הכי גרוע שמועדון יכול להיות בו הוא "באמצע". לפי הגישה הזו, או שאתה מתמודד על האליפות - או שאתה בתהליך בנייה, שלא לומר "טנקינג".
כלומר, או שאתה נותן לאוהדים שלך תקווה לאליפות, או שאתה מוכר להם תקווה שעוד מעט תהיה פה קבוצה לאליפות. אבל יש מועדון אחד שפחות או יותר מאז ומעולם מתנהל - בנחישות ובדבקות מרשימות - בדיוק להפך: יוטה ג'אז.
כבר בשנות ה־90 המוקדמות קראתי באחד מספרי סיכום העונה שהיו יוצאים בישראל מדי שנה - לדעתי באחד מאלה שכתב מנחם לס האגדי - שההרים שמקיפים את סולט לייק סיטי שבמדינת יוטה הם סמל להצלחה המקצועית של המועדון. "הם גבוהים, יפים ומרשימים, אבל לא גבוהים מספיק", היתה רוח הדברים של לס.
וכאילו לא עברו יותר משנות דור, מה השתנה? פשוט כלום. זה מדהים, אבל הג'אז היו כבר אז המועדון הכי זנוח בליגה. אין קבוצה שזוכה להתעלמות גדולה יותר, בטח ביחס למספר המשחקים שמנצחים בה.
גם אני חוטא - כותב על NBA כבר כמעט 20 שנה בכלי תקשורת ישראליים, פרסמתי אלפי טקסטים, וכשאני מנסה להיזכר עכשיו - אני פשוט לא מצליח לחשוב על אחד שכתבתי עליהם.
וזה לא פייר, אבל זה קצת באשמתם. ב־39 העונות האחרונות ירדו הג'אז מ־40 אחוזי ניצחונות רק פעמיים - הכי מעט בליגה בתקופה הזו. ומלבד ארבע עונות בחצי השני של שנות ה־90, רק עוד פעם אחת עברה הקבוצה את 70 אחוזי ההצלחה. זה אומר שב־32 מ־39 השנים האחרונות, יוטה ניצחה בין 40 ל־70 אחוזים ממשחקיה. מה יותר "אמצע הדרך" מזה?
מדוע זה לא פייר? כי בכל תולדות הליגה, רק לשלוש קבוצות - ל.א לייקרס (17 אליפויות), סן אנטוניו ספרס (5 אליפויות) ובוסטון סלטיקס (גם 17) - יש מאזן מצטבר טוב מאשר ליוטה, שלה יש בדיוק אפס עגול ונחמד של תוארי NBA. רוצה לומר: זה מועדון מעולה. לא סתם "אמצע הדרך". באמת מעולה.
ועדיין, כשעושים "כוחות" למשחק האולסטאר, שחקני הג'אז תמיד נבחרים אחרונים. פעם אחת לברון ג'יימס אפילו הגדיל ואמר: "זה כמו כשהיינו ילדים, אף אחד לא היה לוקח את סטוקטון ומלון ב־NBA ג'אם (משחק וידאו; נ"פ)".
סולט לייק סיטי יותר מוכר
אז למה אנחנו מתעלמים ממועדון עם רקורד היסטורי מוצלח? עם שני אולסטארים (דונובן מיטשל ורודי גובר)? עם מאמן מעולה ושחקן שישי מהטובים בליגה? מועדון שנמצא במקום השביעי העונה בכמות הקהל, עם הגנת טופ 10, הנט־רייטינג השני הכי טוב, וההתקפה (אתם מוכנים לזה?) ה־כ־י טובה בליגה?
אתם מסוגלים לדמיין כמה היינו מדברים על קבוצה כזו אם היא היתה פשוט ממקום אחר? אנחנו לא. כי זו יוטה. זה אפילו לא המדבר, ברור שיכול להיות כיף באמצע המדבר (מישהו אמר וגאס?).
אולי זה העניין - שלקבוצה קוראים על שם המדינה, ולא על שם סולט לייק סיטי, שהיא עיר הרבה יותר מודרנית מאשר "מדינת יוטה", שבה 87 אחוזים מהתושבים לבנים ופחות מ־2 אחוזים שחורים. שלא לדבר על זה ש־55 אחוזים מאוכלוסיית המדינה הם מורמונים - סוג ספציפי מאוד של נוצרים, שכמחצית מהם מרוכזים שם.
ועדיין, עם כל מה שעבר על המערב העונה, יוטה שוב בצמרת. מקום רביעי. יכולה אפילו לסכן את המקום השלישי של גולדן סטייט, עכשיו כשקרי פצוע. בדרכה הבטוחה לעונה נוספת של 50 ניצחונות, ועם סיכוי מצוין שעם יתרון ביתיות בסיבוב הראשון - היא תגיע לחצי גמר המערב בפעם הרביעית בשש השנים האחרונות.
ואולי העובדה שהיא עדיין לא מעניינת כמעט אף אחד אומרת הרבה יותר עלינו מאשר עליהם, ועל פילוסופיית החיים של מי שבוחר להתעלם מהם שוב ושוב. או שפשוט כולנו יודעים שאין להם שום סיכוי להתמודד על האליפות. שוב.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו