בליגת האלופות של פיב"א החליטו היום על פיתרון לסיום עונת 2019/20 - קיום טורניר פיינל 8 בסוף ספטמבר באולם אחד (הארנה בירושלים הוא אופציה, כפי שפורסם לראשונה ב"ישראל היום"), שבו תוכרע אלופת המפעל לעונה זו. זה יהיה הטורניר שסוגר את העונה ולמעשה פותח את העונה הבאה.
מדובר בהחלטה מקורית, אבל אם נודה על האמת גם מעט מוזרה, ויש עימה יתרונות אבל גם לא מעט חסרונות. מצד אחד, הדבר הכי חשוב הוא כמובן להגיע להכרעה במפעל על הפרקט, וזה מה שיקרה כאן. זה עדיף על קביעת אלופה על השולחן או אי קביעת אלופה בכלל, ונותן אפשרות לערוך משחקים בתנאים אופטימליים - עם קהל, בסגלים מלאים, עם סיקור נרחב ותמורה לספונסרים. זה גם נותן מרחב זמן ארוך לקבוצות להתארגנות.
מנקודת מבט ישראלית, אם ירושלים תארח את הטורניר זו בכלל תהיה חגיגה מקומית, שאולי תסמל לכדורסל הישראלי והאירופי על החזרה לשגרה. בצד החיובי יש גם את הנושא הכלכלי, שמקבל משמעות יתר בימים אלה. סיום המפעל יאפשר מענקים לזוכות בסך 150 אלף יורו ועד למיליון יורו לארבע הקבוצות שיסיימו ראשונות.
מצד שני, יש בהכרעה מסוג זה גם לא מעט בעיתיות ועיוותים, בראש ובראשונה ההרכבים שבהן יופיעו הקבוצות. ייווצר מצב ביזארי שלפיו במשך שלושה רבעים של העונה הקבוצות שיחקו בסגל אחד (הסגל ששיחק העונה) ואת שלבי ההכרעה ישחקו בסגל אחר (הסגל שהן יבנו לעונה הבאה). במצב כזה, מאזני הכוחות שהיו העונה עשויים להשתנות לגמרי בתחילת העונה הבאה. הפועל ירושלים היתה המועמדת מספר אחת לזכות בתואר, אך מי מבטיח לה שכך יהיה גם בספטמבר?
מעבר לכך, ההחלטה תייצר פיתוי אצל הקבוצות להעמיד סגלים חזקים ומיוחדים רק לאירוע הזה. מצד שני, יהיו קבוצות שלאור המשבר הכלכלי ייפגעו קשה ביכולתן להעמיד קבוצה ראויה גם בספטמבר.
בתכנון המקורי, העונה היתה אמורה להסתיים בפיינל פור, אבל רבעי הגמר עדיין היו אמורים להיערך בסדרות. השיטה החדשה, שבה כל שלב מוכרע במשחק אחד, נוטלת את יתרון הביתיות מהקבוצות שהיה להן אותו (ובהן ירושלים).
ההחלטה גם מחייבת קבוצות להגיע לשיאן כבר בתחילת העונה - דבר שמנוגד לכל ספר לימוד בבנייה של עונה. יכול להיווצר מצב מוזר מאוד שבעונה אחת, בהפרש של 9-8 חודשים, אותה קבוצה תניף פעמיים גביע אירופה. את זה לא עוד ראינו, אבל כנראה שבעקבות משבר הקורונה נראה עוד הרבה דברים שלא ראינו קודם.
