גיידריוס גוסטאס היה צריך שנים ארוכות כדי להתאושש מאירועי המשחק ב־2004 בין מכבי ת"א לז'לגיריס קובנה. שתי זריקות העונשין המכריעות שהחטיא 2.2 שניות לסיום אפשרו לדריק שארפ לקלוע את השלשה המכריעה, שבדיעבד העלתה את הצהובים לפיינל פור בתל אביב על חשבון הקבוצה הליטאית, במשחק שנכנס לספרי ההיסטוריה של הכדורסל האירופי.
בעבר סיפר שבמשך שנים הוא לא צפה במשחק ("בשביל מה אני צריך את זה", שאל), שהוא לא נרדם לילות רבים ושבעיתונים נכתבו עליו דברים קשים. כדי לשנות אווירה ולהרגיע את הרוחות עזב גוסטאס באותו קיץ את ז'לגיריס ואת ליטא, ועבר לשחק בליגות צנועות יותר. וכך, מאלוף יורוליג וחבר קבוע בנבחרת ליטא הגדולה שזכתה באליפות אירופה 2003, עבר לשחק בלטביה, שם זכה עם ריגה ביורוצ'אלנג' וגם נבחר לשחקן המצטיין של המפעל. בהמשך שיחק ביוון, פולין, אסטוניה ובקבוצות קטנות יותר בליטא, לפני שפרש ב־2016.
"אני מרגיש בסדר, הכל מצוין פה", נשמע גוסטאס מפויס ורגוע בשיחה שקיימתי עימו השבוע מביתו שבליטא, והוא מספר שכבר הספיק לצפות כמה פעמים באותם רגעים במשחק. "לפעמים יש כאלה שמזכירים לי את המשחק", הוא מגניב צחוק ציני. "צפיתי בשניות הסיום, ואין מה לעשות. כדורסל זה משחק שהכל יכול לקרות בו. זה היופי במשחק הזה, גם רגעים כאלה".
לא החטאת כל העונה (17 מ־17). אתה יודע להסביר איך דווקא שתי הזריקות האלה לא נכנסו לך?
"היום, כשאני מסתכל על זה, אני מבין שזה יכול לקרות. היה עלינו הרבה לחץ, וכבר חשבנו שאנחנו מנצחים ועולים לפיינל פור. אלה לא רק ההחטאות שלי, היו גם שריקות אחרי זה, והרבה חוסר מזל. אני לא חושב שקרו הרבה מקרים כמו זה, אבל גם דברים שלא האמנת יכולים להתרחש בכדורסל. באותה מידה, גם מכבי היו יכולים להיות חסרי מזל כמונו".
אחרי המשחק עברת לשחק בקבוצות קטנות יותר, יכול להיות שהרגע הזה פגע לך בקריירה?
"אני לא חושב. מה שקרה - קרה. העור של שחקן כדורסל צריך להיות עמיד. אתה מחטיא זריקות לפעמים, גם מייקל ג'ורדן החטיא המון זריקות בקריירה. אבל מה שחשוב זה איך אתה מתמודד וממשיך. ברור שכל אחד היה מתאכזב מדבר כזה, ובמיוחד בשבילי, שעוד הייתי שחקן יחסית צעיר. אבל התחזקתי מבחינה מנטלית ממה שקרה, למדתי את השיעור והתקדמתי. אתה משתפר אחרי רגעים כאלה. אם אתה נופל ומצליח לקום - זה משפר אותך. אם לא - אתה בבעיה.
"אני לא חושב שזה שינה לי את הקריירה יותר מדי. זכיתי עם ריגה ביורוצ'אלנג', ואני חושב שהיתה לי קריירה טובה", הוא מוסיף, ואולי קצת מנסה לשכנע את עצמו.
"אשמח לבקר בישראל"
מאז הפרישה, אפשר לומר שגוסטאס בן ה־41 החל חיים חדשים. בהתחלה שימש עוזר מאמן באחת הקבוצות בליגה המקומית, אך בשנים האחרונות הוא משמש בתפקיד בכיר באיגוד הליטאי ואחראי על כדורסל הנשים במדינה, לצד כמה עסקים פרטיים שהוא מנהל שאינם קשורים לספורט. במהלך התקופה הוא עשה תואר ראשון במנהל עסקים ותואר שני בשיווק ובמכירות.
"אנחנו מקדמים מאוד את כדורסל הנשים בליטא, ובונים שיתופי פעולה עם ליגות נוספות באזור. אני גם מעורב בפרויקטים נוספים באיגוד", הוא מספר.
בתו בת ה־17 היא ספורטאית מצטיינת באתלטיקה הקלה בליטא. בשנים האחרונות היא זכתה בתארים בתחרויות מקומיות בגילים צעירים, ומסומנת כפוטנציאל מבטיח. "לצערי היא לא משחקת כדורסל", צוחק גוסטאס, "אבל היא מאושרת ושמחה, אז הכל בסדר".
הוא שומר על קשר טוב עם חבר הילדות פאוליוס מוטיונאס, כיום המנהל המקצועי של ז'לגיריס, וכן עם שחקנים ליטאים בכירים נוספים, כמו ארתוראס מילאקניס, מנטאס קלנייטיס ואחרים, ששיחקו עימו במהלך השנים.
חזרת לישראל מאז 2004?
"לא חזרתי לישראל מאז אותו משחק, אבל בהחלט אשמח להגיע לבקר. ישראל יפהפייה, עם מסורת טובה של כדורסל, וגם יש לי כמה חברים טובים בישראל, אחד מהם הוא ניר אלון (ראש חטיבת הספורט בהסתדרות, י"מ). אז יש לי את כל הסיבות להגיע כשיתאפשר".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו