איזו סדרת גמר נדירה זו. ראשית, כי מיאמי סיימה חמישית במזרח בעונה הסדירה. הפעם האחרונה שקבוצה הגיעה ממקום כזה נמוך לגמר היתה לפני יותר מ-20 שנה, ב-,'99 כן - עונה מקוצרת גם היא. צריך ללכת אחורה עד '95 כדי למצוא את הפעם האחרונה שמדורגת כל כך נמוך מנצחת לפחות בשני משחקים בגמר (יוסטון סיימה שישית וזכתה באליפות).
שנית, כי איכשהו, מיאמי עושה זאת למרות שכבר במשחק הראשון בסדרה איבדה שניים משלושת השחקנים הכי טובים שלה (גוראן דראגיץ' גמר את העונה; באם אדבאיו החמיץ את משחקים 2 ו-,3 וטרם חזר לעצמו). לראות קבוצה שהיא אנדרדוג ומצליחה לגרור את הלייקרס לסדרה צמודה למרות שבצד הצהוב משחקים שניים מחמשת השחקנים הטובים בליגה, זה קשה לתפיסה.
ושלישית, כי ג'ימי באטלר. כמובן. כמה נדיר מה שהוא עושה? בואו נראה. בחמישה משחקים בגמר הוא קלע או מסר את האסיסט ב-%50.4 מכל נקודות מיאמי. היחידים שאי פעם סיימו גמר כשהם מעורבים לפחות ב-%50 מהנקודות של קבוצתם? לברון (4 פעמים) וג'ורדן (3).
ברגעי הקלאץ' של משחק 5 מיאמי ניצחה 9:15 את הלייקרס, ובזמן הזה באטלר קלע 11 נק' - יותר מכל הלייקרס. ממוצעיו המפלצתיים בסדרה הם 29 נקודות, כמעט 9 ריבאונדים, ויותר מ-10 אסיסטים. וזה שחקן של 20-7-6 בעונה הרגילה. כלומר, זה שיפור שפשוט לא רואים.
את הניצחון 108:111 בלילה שבין שישי לשבת סיים ג'ימי עם 35 נק', 12 ריב', 11 אס', 5 חטיפות וחסימה. בממוצע זה 185% מההספק שלו בעונה הרגילה. כן, תצוגת גמר אישית שכמעט מכפילה את ממוצעי העונה הרגילה של שחקן בכל אחת מחמש הקטגוריות הסטטיסטיות המרכזיות. זו התפוצצות מטורללת שאף אחד, אבל אף אחד, לא ראה אותה באה.
צריך לזכור (וקל מאוד לשכוח עכשיו) שבאטלר הוא שחקן שרק בשיאו התקרב לטופ 10 בליגה. לפני שנתיים מינסוטה העבירה אותו בטרייד עבור דאריו סאריץ' ורוברט קבינגטון. כן, בדיוק. ובעונה שעברה כשפילדלפיה עברה את ברוקלין בסיבוב הראשון, שלושה שחקני פילי ועוד שניים מהנטס קלעו יותר ממנו (אבל הוא הצטיין בסיבוב הבא כשפילי הודחה מול טורונטו של קוואי לאונרד).
לברון מול באטלר במשחק מס' 5. הולכים ראש בראש // צילום: אי-פי
לפני שהעונה הזו החלה (מתישהו ב-,(2019 ב-ESPN דירגו אותו כשחקן ה-21 הכי טוב בליגה, ורק לפני חודשיים וחצי, כשניסו לחזות מי יהיו השחקנים הכי טובים במשחקי הבועה, הם שמו אותו במקום ה-- 10 וזה כשהרשימה כמובן לא כוללת את אלו שלא הגיעו לבועה משלל סיבות (למשל, דוראנט, קרי, קיירי ואחרים).
וגם העונה הוא בסך הכל היה שחקן של 20 נק' בערב בקבוצה החמישית בטיבה במזרח, כשסביבו סגל מאוד מאוזן, צעירים מוכשרים, מאמן מעולה ומערכת עילאית. אבל הוא לא בדיוק איזה סופרסטאר שסוחב את כולם על הגב.
בין דוראנט לנוביצקי
אבל איכשהו הוא בא לגמר הזה - והולך ראש בראש עם לברון ג'יימס. אף שהוא נמצא בקבוצה הפחות טובה, שסובלת מיותר פציעות. הוא מייצג את האנדרדוג, מולו מי שהוא אולי השחקן השני הכי טוב אי פעם, והוא פשוט מתעלה לרמה שלו. אתם יודעים כמה זה נדיר?
אם מחפשים מקרים שבהם שחקן שאינו סופרסטאר, אינו כוכב היסטורי, מישהו שבחיים אף אחד אפילו לא דיבר עליו בקירוב למשל לדירוג ה-100 הגדולים אי פעם - בא לגמר, והלך ראש-בראש והשתווה לכוכב היסטורי שעומד מולו? אולי צ'ונסי בילאפס היה עדיף על קובי בראיינט (אבל לא על שאקיל) ב-2004 (כיום בילאפס כבר נחשב שחקן טופ 100 היסטורי, אז עוד לא).
באלטר. לא יודע שהוא כזה // צילום: אי-פי
יותר אחורה? אף אחד בניקס של '99 לא התקרב לטים דאנקן. ב-'79 ווס אנסלד ואלווין הייז ראו את גאס וויליאמס קולע 29 למשחק בגמר, 10 יותר מבעונה הרגילה, כשסיאטל גברה על וושינגטון של שני הכוכבים המבוגרים.
ויותר אחורה מזה אנחנו כבר בפרהיסטוריה של הליגה. בימי חיינו, מה ראינו? אם מישהו נתן גמר טוב משל לברון, אלו היו רק קווין דוראנט או דירק נוביצקי בשיאם. אם מישהו היה טוב מסטף קרי? לברון או שוב דוראנט. מעל שאקיל? רק כשהיה צעיר והפסיד להאקים בשיאו. וג'ורדן לא נתן אף פעם, לאף אחד, להיות עדיף עליו בגמר. זה עד כמה מה שבאטלר עשה בחמשת המשחקים האלו נדיר. ואיכשהו, הוא עדיין לא מרגיש שהוא עשה את שלו. וזה מה שבאמת מדהים בו
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
