מצד אחד, אפשר לחשוב שפתיחת העונה של דני אבדיה היא הצלחה הרבה יותר גדולה מאשר כולם ציפו - הוא פתח בכל 12 המשחקים שהיה זמין להם ומקבל 22.5 דקות למשחק. לעומת תחזיות מוקדמות, אופטימיות יחסית - של השתלבות ברוטציה וכ־15 דקות לערב - זה נראה נהדר.
נוסף על כך, בשתי נקודות תורפה שלו הוא בינתיים עושה עבודה טובה בהרבה מכפי שציפו. מעבר לקשת, הוא פתח את העונה עם 16 מ־37 לשלוש (43.2% מדהימים), ובהגנה הוא חמישי בקבוצה בחטיפות, רביעי בריבאונד הגנה, ואין שום שחקן וויזארדס שקיבל יותר דקות ממנו עד כה ומעמיד "מדד הגנתי קבוצתי" טוב יותר בדקות שלו על המגרש מאשר אבדיה.
וזה תופס גם במבחן העין - ההגנה של אבדיה, לא רק הקבוצתית, עם תנועה ומיקום וערנות טובים, אלא מדי פעם אפילו ברמה האישית (למרות חיסרון באתלטיות ובאורך), משביעת רצון.
אבל האמת היא שאם מסתכלים טיפה יותר לעומק, מגלים שהסיטואציה שאבדיה נמצא בה כרגע - מייד אחרי הניצחון המדהים 146:149 של וושינגטון החלשים על הסופר־טים של ברוקלין נטס (ללא ג'יימס הארדן) - היא אולי עוד פחות טובה מהתחזיות הזהירות של לפני פתיחת העונה.
מתחיל אבל לא מסיים
במובנים רבים, המשחק מול הנטס - שבו אבדיה חזר לפרקט אחרי שלושה שבועות של הפסקה בגלל מגבלות הקורונה היישר לחמישייה - מדגים היטב את מה שלא נראה טוב כרגע מבחינת הרוקי.
ראשית, הוא אמנם שוב עלה בחמישייה - אבל קיבל פחות מ־16 דקות והחזיר 1 מ־4 מהשדה ו־2 נקודות בלבד. זה עולה בקנה אחד עם הטרנד השלילי שאבדיה נמצא בו. בששת משחקיו הראשונים הוא שיחק 26.2 דקות למשחק, וקלע כמעט 8 נקודות ב־5.5 זריקות למשחק. בשישה האחרונים - בדיוק מאז חגג 20 - הוא על 5.3 נקודות באותה כמות זריקות (פחות מנקודה לזריקה), על פני פחות מ־19 דקות למשחק ועם שיעור קליעות שדה גרוע של 36.4%.
ושנית, הוא שוב לא היה על הפרקט בדקות האחרונות והמכריעות - הפעם מאבד את מקומו שבע דקות לסיום לגאריסון מת'יוז, שלוקח עוד ועוד זמן מגרש, שמוקדם יותר העונה הלך לאבדיה.
בכלל, העובדה שאבדיה מבלה את מרבית הדקות שלו עם החמישייה של הוויזארדס, ומול החמישייה היריבה, ממש לא משחקת לטובתו בשלב הזה של הקריירה שלו. אמנם זה מראה שהמאמן סקוט ברוקס בוטח בו להתמודד מול הרמה הגבוהה ביותר שיש ליריבות להציע בפתיחת משחקים, וזה נותן לרוקי הישראלי ניסיון חשוב - אבל אין ספק שמבחינת המספרים והמומנטום האישיים שלו, עוד כמה דקות מול המחליפים מהצד השני היו עוזרים.
וזה שהוא חולק את רוב הזמן שלו על הפרקט עם בראדלי ביל וראסל ווסטברוק בטח לא עוזר. מתוך 270 הדקות ששיחק עד (וכולל) הניצחון המדהים על הנטס, 83% מהדקות שלו הוא בילה לצד לפחות אחד מהם, 42% לצד שניהם (לעומת 28% ששניהם על הפרקט כשאבדיה לא משחק). וזו צרה.
קודם כל, כי למרות מה שעשו השניים בסיום הדרמטי מול ברוקלין, השילוב ביל־ווסטברוק עדיין לא עובד העונה וב־256 דקות משותפות עד כה, לשני הכוכבים יש מאזן פלוס־מינוס שלילי ביחד. הוא נשאר שלילי גם כשאבדיה איתם.
נשארו בקושי פירורים
ויותר גרוע, זה איך שהדבר נראה מבחינת אבדיה על הפרקט, שכן הכל עובר דרך ווסטברוק וביל, ולאחרים נשארים פירורי־פירורים. ווסטברוק עומד העונה על אחוזי יוסג' ("שימושיות") של 31.6 - מקום 9 בליגה. וביל - שהוא עוד פחות רכז מווסטברוק (במילים אחרות: הוא בכלל לא קרוב) הפך העונה ל"חזיר הכדור" (תרגום ישיר מ־Ball Hog) הכי גדול בליגה, עם 37.6% יוסג' מפלצתיים.
כששניהם על המגרש, יותר משני שלישים מכל ההתקפות מסתיימות או בזריקה או באיבוד של אחד משניהם. ובעוד ווסטברוק מוסר יותר מ־60 פעם למשחק (מקום 8 בליגה), הוא גם מקבל 73 מסירות למשחק (4 בליגה). וביל מוסר רק 42 פעם במשחק (אפילו פחות משחקני פנים ג'ון קולינס או אנדרה דראמונד) ומקבל 60 מסירות - יחס די מפחיד של כמעט 1.5 מסירות שהוא מקבל על כל אחת שנותן.
כל המספרים האלה אומרים, או בעצם מאששים, את מה שרואים על הפרקט, וזה שברוב הדקות של אבדיה על המגרש הוא לא יותר מאשר ניצב. סטטיסט, אבל כזה שבקושי צובר סטטיסטיקה. רוב הזמן הוא עומד בפינה, מחכה לכדורים בודדים שיגיעו אליו כשלביל ולווסטברוק נגמרו האפשרויות האחרות.
כל עוד אבדיה ימשיך להידרדר במספרים שלו, כשהוא משחק תפקיד מינימלי שבו קשה לראות את התרומה שלו, כל ניצחון של הוויזארדס שכולל כדורסל טוב - גם מצד כמה חבר'ה כמו מת'יוז - יקשה עוד יותר לראות מה יביא איזה שינוי במומנטום. במה יוכל אבדיה בינתיים להתנחם? בזה כולנו - כפי שהתברר בפעם המי־יודע־כמה - די גרועים בלחזות מה הולך לקרות.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
