בשנת 1968 הציג הבמאי סטנלי קובריק לעולם את יצירת המופת שלו - ואחת הקלאסיקות הגדולות בתולדות הקולנוע - ״הניצוץ״. האקדמיה מצאה אותו מתאים להיות מועמד לפרס הבמאי והסרט הטוב של השנה, אבל מצאה את ״אוליבר״ ראוי יותר לזכות בשני הפרסים. ״אוליבר״? תזכירו לי במה מדובר? בדיוק. בשנת 1980 הגיש מרטין סקורסזה לעולם את ״השור הזועם״, אשר מאז מככב בכל רשימת חמישים הסרטים החשובים בהיסטוריה. אבל את האוסקר קטף רוברט רדפורד והסרט ״אנשים פשוטים״ - מלודרמה מקסימה, שלא הותירה כל חותם על ההיסטוריה של הקולנוע.
חורחה לואיס בורחס לא זכה בפרס נובל לספרות, וגם לא רוברטו בולניו, שעה שמבין חמישים הזוכים האחרונים בפרס הספרותי החשוב בעולם אולי רק עשרה מוכרים באמת ומשפיעים באמת על עולם היצירה הקריטי הזה לתרבות העולם. השנה, עושה רושם, עומד פאנל השופטים שמצביע לפרס ה-MVP לשחקן בעונה הרגילה לעשות את אחת השגיאות ההיסטוריות הקשות ביותר בתולדות הפרס הזה, ולהעניק אותו לשיי גילג'ס-אלכסנדר, הגארד הנהדר של אוקלהומה סיטי ת׳אנדר.
רגע, אמרת ״נהדר״, לא? בוודאי. גילג'ס-אלכסנדר ביסס את מעמדו היום כאחד משני הגארדים הטובים בעולם (לצד לוקה דונצ׳יץ׳) וסוחב את הת׳אנדר לעונה מסחררת, שסופה אולי בגמר NBA (אם כי אני מעט פחות משוכנע בכוחה לעשות זאת מאחרים). גם המספרים נהדרים: 32.9 נקודות (ראשון בליגה), 6.2 אסיסטים, 5.1 ריבאונדים, 1.8 חטיפות למשחק (שני בליגה). אין מה לומר - מספרים פנטסטיים.
אבל הם לא מתקרבים לאלה של ניקולה יוקיץ׳. חשוב לשים את הדברים בקונטקסט היסטורי - יוקיץ׳ מעמיד העונה את השורה הסטטיסטית הטובה ביותר בתולדות הליגה הזאת. מעולם, בשום עידן, ועל ידי אף שחקן, לא נרשמו מספרים דומים לאלה של הג׳וקר מדנבר העונה. מצ״ב: 28.8 נקודות (שלישי בליגה), 10.5 אסיסטים (שני בליגה), 12.9 ריבאונדים (שלישי בליגה), 1.8 חטיפות (שני בליגה). מעולם לא התייצב שחקן באחד משלושה המקומות הראשונים בשלוש הקטגוריות הסטטיסטיות החשובות ביותר (נקודות, ריבאונדים, אסיסטים).
למעשה, מעולם לא הצליח שחקן להיות בטופ של שלוש קטגוריות סטטיסטיות בכלל. יוקיץ׳ עומד להיות בשלישיה המובילה בארבע (!) קטגוריות. זה נתון דמיוני, שלקוח מעולמות ה-AI או ה NBA 2K. אלה לא נתונים שאמורים להיות אפשריים עבור שחקן בליגה אליה מתנקזים הכישרונות הגדולים ביותר בעולם הכדורסל. השפיץ של השפיץ. ויוקיץ׳ טוב יותר, בכל אחת מהקטגוריות האלה, מהקרם דה-לה קרם של הטופ העולמי.
הוא צפוי להיות השחקן השלישי בהיסטוריה בלבד שיסיים עונה עם ממוצע טריפל דאבל (לצד אוסקר רוברטסון, וחברו לקבוצה, ראסל ווסטברוק, שעשה זאת במדי הת׳אנדר לפני עשר שנים בדיוק, בקבוצה שגירדה את הפלייאוף במערב, מלמטה, המקום השמיני). לצד זה הוא השיג, רק בשבוע שעבר, טריפל דאבל דמיוני ממש של 31 נקודות, 22 ריבאונדים ו 21 אסיסטים. המקרה הראשון בהיסטוריה של 30,20,20. ולא פחות חשוב: דנבר שלו ממוקמת שנייה במערב ותהיה אחת הפייבוריטיות לתואר עם תחילת הפלייאוף. אתם שמים לב שהמילים ״לראשונה בהיסטוריה״ חוזרות הרבה בטקסט הזה? זה מכיוון שיוקיץ׳ עושה השנה משהו נצחי, חד פעמי, חריג באופן היסטורי. לא בירד, לא מג׳יק, לא ווילט, לא קובי, לא האקים, לא דאנקן - אף אחד אפילו לא דגדג את המספרים האלה.
אבל יוקיץ׳ זכה כבר שלוש פעמים בתואר ה-MVP ופאנל השופטים, שמורכב מרשימה של מאה עיתונאים, שדרנים ופרשנים, נוטה, לפי סקרים מוקדמים, להעניק את הפרס לגילג'ס-אלכסנדר. ״הוא משחק בקבוצה הטובה במערב. המספרים שלו מצוינים. הוא זכה במקום השני בעונה שעברה. ויוקיץ׳ זכה כבר שלוש פעמים, אז ניתן את הפרס לשיי״. זה הרציונל. והוא בלתי רציונלי בכלל.
שיי נותן עונה נהדרת, אין ספק, אבל רחוקה מאד מלהיות היסטורית. ויוקיץ׳, ובכן, הוא כותב עמוד בספרי ההיסטוריה שלא נכתב מעולם. אז אין ספק ש״אנשים פשוטים״ היה סרט לא רע בכלל, אפילו טוב. וגם כבודו של ״אוליבר״ במקומו מונח, אבל ״הניצוץ״ ו״השור הזועם״ הם לא. אפילו לא קרוב.
אפשר רק לקוות שהפרס השנה לא יהפוך לשאלת הטריוויה הכי מביכה שתישאל בעוד עשרים שנה מהיום: ״מי זכה בפרס ה-MVP בעונה בה יוקיץ׳ הציג את עונת הכדורסל האישית הגדולה ביותר סטטיסטית בתולדות הכדורסל?״ דבר אחד אני מבטיח לכם: אף אחד לא יזכור את גילג'ס-אלכסנדר ואת העונה הטובה שהציג השנה. כולם יזכרו רק דבר אחד: את הטמטום ההיסטורי של מניעת הפרס מיוקיץ׳. ואם זה באמת ייגמר כך - וכך זה מסתמן כרגע - כל המאה יצטרכו לחפש מקום טוב להסתתר בו מגיחוכה ולעגה של ההיסטוריה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנוBREAKING: Shai Gilgeous-Alexander has taken the outright lead on @PolymarketSport to win his 1st career MVP.
— Legion Hoops (@LegionHoops) March 9, 2025
40-points on Jokic today 🔥 pic.twitter.com/vIV5uqgUwN
