בכל הטירוף של סגירת חלון ההעברות של ה-NBA צריך לזכור נקודה מאד חשובה. עכשיו פברואר וביוני כל זה יהיה מים תחת איזה גשר. רוב אלופות השנים האחרונות - בוסטון, דנבר, האליפות האחרונה של גולדן סטייט, מילווקי - נבנו באותה הצורה בדיוק בה רוב האלופות נבנו בכל הדורות. כוכב או צוות כוכבים שהקבוצה בחרה בדראפט שנבנו במשך שנים עד שהיו מוכנים לאליפות. וגם קבוצות אלופות שאולי נבנו דרך הדראפט, אלו של לברון בעיקר, לא נבנו בחופזה.
במאי וביוני ה-NBA חוזרת להיות ליגת ספורט אמיתית. עם משמעות לכימיה קבוצתית, חיבור אנושי, נאמנות, עבודה לטווח ארוך, גם שיטות משחק וחיבור עם מאמנים. אבל בפברואר זה יומם של האנשים בחליפות. זורקים מפה לשם שחקנים מתוך מחשבה שהם ישפיעו באמת על האליפות. זה מייצר הרים של מלל מדובר או מוקלד אבל ביוני הדברים הללו לרוב הופכים לזניחים.
אני אתפלא אם דברים יהיו שונים במיוחד העונה. קשה לי לראות את האליפות נודדת מעבר לבוסטון, קליבלנד, אוקלהומה ואולי דנבר (שבמקרה שלה איזו עסקת חיזוק קטנה לא תזיק). קבוצות שבכלל לא היו בכותרות בשבוע האחרון. הן היו עסוקות בלנצח משחקי כדורסל.
כמובן, לא כל טרייד גדול הוא טעות רק כי נעשה באמצע העונה. אם מציעים לך את לוקה דונצ׳יץ׳ אתה לוקח. סן אנטוניו ראתה הזדמנות להאיץ את תהליך וומבניאמה בהחתמת ד׳ארון פוקס, ואני חושב שזו התחזקות משמעותית בשחקן בגיל הנכון. רכישה והחתמה של ג׳ימי באטלר היא טעות גם אם הייתה נעשית בנחת בקיץ.
עסקת דונצ׳יץ׳ היא מהגדולות בהיסטוריה אבל היא לא הדרמה האמיתית בחלון הזה. מה שהשבוע האחרון שידר שמנהלי הקבוצות ובעלי הקבוצות העבירו מסר מי שולט בליגה הזו. אם עסקת דונצ׳יץ׳ היא סנסציונית כשלעצמה העובדה שהוא לא עודכן במהלך עד שהוא כבר התבצע היא עולם חדש מבחינת יחסי הנהלות וסופרסטארים. היה מרתק לראות איך כוכבי ה-NBA התגייסו להביע תדהמה רק על חלקו בעסקה. הם - שלא פעם הורו לזרוק חברים לקבוצה - חשבו לתומם שיש שחקנים מוגנים.
המפולת הייתה מהירה. אם דונצ׳יץ׳ לא חשוב מספיק שיספרו לו על טרייד מתבשל אז אנתוני דייויס בוודאי לא. גם אם היה טוב מלברון בעונת האליפות.
אם דונצ׳יץ׳ הוא לא סמל בדאלאס אז מי זה כריס מידלטון? סתם איזה בחור נתן למילווקי עשור והיה קריטי באליפות ההיסטורית. העסקה הזו איכשהו הטרידה אותי במיוחד כי לשלוח מישהו לוושינגטון זה באמת אל פח האשפה. אנדרו וויגינס, מכוכבי סדרת הגמר עבור הווריורס לפני שלוש שנים, בכלל היה עודף בעסקת ג׳ימי באטלר התמוהה.
כמובן אין פה טובים ורעים. המהלכים הללו הם במידה רבה ריאקציה לעשור וחצי בו הבעלים הרגישו ששחקנים עושים ככל העולה על רוחם בליגה הזו. שמם אפילו שונה בז׳רגון הליגה ״מבעלים״ ל״מושלים״ בכדי לא להעליב את השחקנים. בכל קיץ ולעתים במהלך העונה הם חיכו מתוחים למוצא פיהם של דוראנט, לברון, קיירי אירווינג, קוואי לנארד או שחקנים אחרים - לגבי המקום בו אלו יחליטו לשחק.
לחלקם, כמו לברון ולפרקים דוראנט, לפחות הייתה האחריות לגבות את ההייפ בכדורסל אגדי. אחרים החליטו לזרוק משהו שהוא לא כדור ולא מדפיסים את המילה הזו בעיתון. לראות את ג׳ימי באטלר הבינוני מקבל עוד חוזה 50 מיליון דולר אחרי שלא כיבד את החוזה הקודם שלו זה לא פחות ממעורר השתאות.
במלחמות לפעמים הקרבנות והמנצחים הם מקריים. אם יש מי שמזוהה עם השתלטות השחקנים על הליגה זה כמובן לברון וחברו הסוכן ריץ׳ פול. רק לפני כמה חודשים "המלך" כפה על הלייקרס להחתים את בנו ועכשיו מעבירים את חברו הטוב מבלי לעדכן. אבל דווקא הוא עשוי להיות מהנהנים הגדולים מהסיטואציה. כי למרות כל ההיסטוריה של טריידים בתוך העונה השילוב בינו לדונצ׳יץ׳ - שלא הוא ואפילו לא הלייקרס יזמו - שווה לפחות ניסיון אליפות.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו