פורטלנד טרייל בלייזרס שיחקה הלילה (בין שבת לראשון) את משחקה ה-41 העונה ב-NBA, משמע היא, ודני אבדיה, הגיעו למחציתה. אם נשים את הדברים על השולחן, הדבר היחיד שהתגלה כהפתעה הוא החשיבות של טומאני קמארה הבלגי לרוטציה בשני צידי המגרש.
שאר הדברים היו גנרים - דיאנדרה אייטון מראה ניצוצות של שחקן גמור, אנפרני סימונס נע בין משחקי 36 ל-11 נק', שיידון שארפ לא מספיק אמין, סקוט הנדרסון לא מספיק נקודה וג'רמי גרנט רק מחכה לעבור בטרייד עם החוזה השני הכי גרוע בליגה. ויש גם את אבדיה, שאחרי 4.5 עונות עדיין קשה לנו לאכול אותו.
הרי את דני אבדיה אנחנו זוכרים כסופרסטאר, כשחקן הטוב באירופה לגילו, ככזה שיכול ליצור יש מעין בכל יום נתון, כזה שהוביל את מכבי תל אביב לאליפות בגיל 19. בתחילת העונה עלתה כאן כתבה עם חלומות שאנחנו מקווים שאבדיה יגשים לנו במהלך השנה הקרובה, אבל לדאבוננו שום דבר מהם לא יקרה, וגם את תואר השחקן האירופי הטוב לגילו הוא כבר איבד לפרנץ ואגנר.
אבל זה לא יקרה כי הוא לא טוב, או כי הוא גרוע, אלא כי הוא דני אבדיה. כיאה לאחד שהודה שקשה לו להתאקלם במקומות חדשים, הוא פתח את העונה בצורה לא טובה בכלל, בעמדה שפחות מתאימה לו ועם אחוזי קוטג' מחוץ לקשת. ככל שהזמן עבר הוא נכנס לעניינים וגם היה אחד המועמדים לשחקן חודש דצמבר במערב, אבל יש כאלו שכבר מאסו בכך שהוא לא עומד בציפיות.
לפני שנבחר בדראפט ציטטנו את התקשורת האמריקנית שטענה שהוא יכול להיות אולסטאר. מייק שמיץ, בזמנו אנליסט הדראפט של ESPN והיום סגן GM של פורטלנד, אמר כי מדובר בגניבה בבחירה התשיעית וניבא לו גדולות. אולי אנחנו בתקשורת אשמים בכך שרצנו להאדיר ולשער האם ומתי הוא יגיע לפסגה, האם הוא דומה יותר להידו טורקוגלו, צ'אנדלר פארסונס או אנדריי קירילנקו, בזמן שהוא היה דני אבדיה.
ואולי הסיטואציה מנעה זאת ממנו. בשנה הראשונה הוא היה רוקי בקבוצה שמתיימרת להיות תחרותית, אבל מאז הוא נמצא 4 שנים בקבוצות לוטרי, איפה שכל שחקן משחק בשביל עצמו והתהליך הוא כלפי מטה. לאבדיה, שנחשף לתרבות שונה בתכלית, לקח זמן להתרגל גם לכדורסל וגם להפסד.
העונה הנוכחית, ככל שהתקדמה, חושפת לקהל האמריקני את אבדיה האמיתי. בגיל 24 הוא כבר יוצר יותר לעצמו (41% מהנקודות שלו - הנתון הגבוה בקריירה), מאיים בדרכים יותר מגוונות לסל ומראה שאותו אבדיה של תחילת 2024 יכול להשתפר גם במערכת דומה, כזו שרוצה כמה שיותר הפסדים ולמכור כמה שיותר נכסים. אם תצליח להיפטר מעודפיה ולפגוע בבחירת הדראפט הקרובה, הוא יכול להיות חלק משמעותי בקבוצה המרעננת של ה-NBA של עוד שנה או שתיים.
אבדיה הצליח לתרום העונה גם כשחקן השישי וגם כמחליף של ג'רמי גרנט בחמישייה. הוא הצליח לקלוע פעמיים מעל 25 נקודות, חמש פעמים סיים משחק עם דאבל דאבל, תשע פעמים מסר 5+ אסיסטים ואיבד 6+ כדורים בשלושה משחקים העונה. הוא מקבל ולוקח אחריות ליצור לעצמו ולאחרים, משהו שציפינו שיקרה מוקדם יותר בוושינגטון וויזארדס, ומשיב בהתאם.
אבל בואו נודה באמת. גם אם האחוזים שלו מהשדה (45.8%) קצת משקרים לאור ההתאקלמות הקשה, קיווינו ליותר. קיווינו להתקדמות מ-14 נקודות למשחק ו-6.3 ריבאונדים, רצינו לראות אותו לוקח יותר יוזמה בסיומי משחקים, אולי אפילו מנסה לסחוב על עצמו קבוצה חסרת מעוף, אבל נכון לעכשיו זה המוצר. זה לא שהמוצר לא טוב, הוא פשוט לא מה שחשבנו שהוזמן.
בארצות הברית הכתבים והפרשנים המובילים שלרוב קוטלים בצדק את העונה של הבלייזרס, מזכירים לחיוב את אבדיה כסלע יציב יחיד. הוא והחוזה שלו מתפתחים לנכס אמיתי שבעוד שנה או שנתיים יכול לעשות את ההבדל בסדרת גמר.
התפקיד שלנו, הקהל, זה לקבל את אבדיה כפי שהוא ולהתאים את הציפיות שלנו ממנו. לא עוד אולסטאר פוטנציאלי, כן חלומות על 16 נקודות למשחק וטריפל דאבל ראשון בקריירה, הופעת פלייאוף ראשונה לשחקן תוצרת ישראל, אבל בלי לחץ. כמו שאמר שלומי ארבייטמן: סטפ ביי סטפ, פאס פאס איטס אה קאם.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו