מזרח נגד מערב, קפטנים, בחירות שבועיים לפני המשחק, בחירות רגע לפני המשחק, חזרה למזרח מול מערב וכעת חלוקה לשלוש קבוצות. בעשור האחרון, ה-NBA ניסתה לעשות הכל כדי להחיות מחדש את משחק האולסטאר, שמה שנותר ממנו היום הוא רק עצם הבחירה אליו שנוספת לרזומה האישי. השנה הוחלט ש-24 השחקנים שייבחרו יחולקו לשלוש קבוצות וישחקו בטורניר של משחקים קצרים, עם חצאי גמר וגמר, יחד עם קבוצת הכוכבים העולים שתנצח יומיים קודם לכן בטורניר שלה.
קווין דוראנט, שבעוד חודש וחצי ייבחר בפעם ה-15 למשחק האולסטאר, כבר הביע ביקורת חריפה על הפורמט החדש ושעדיף פשוט לשחק מזרח נגד מערב, כמו בימים הטובים, אבל זה נגמר. באותם ימים טובים, אלו שדוראנט גדל עליהם כשהיה ילד, הייתה תחרותיות. אולי בגלל שהליגה הייתה סוג של סיפור גמור עם שלטונות ארוכים של מייקל ג'ורדן ושיקגו בולס, שאק-קובי עם לוס אנג'לס לייקרס ובין לבין איזו סן אנטוניו ספרס שצצה לקחת תואר. שחקנים הרגישו שיש להם מה להוכיח, וגם רצו להלהיב את הקהל שלא יכול לראות אותם בכל רגע נתון על המסך.
אותה תחרותיות התחלפה בזהירות. שחקנים רואים באירוע הזה כתמרור אזהרה גדול לפני סיום העונה, עוד מקום בו הם יכולים בטעות להיפצע. מאז כניסת חוזי המקס והסופרמקס, בהם המשכורת יכולה לעלות במקרה של זכייה בתארים אישיים או אליפות, הכוכבים לא רואים סיבה להתאמץ ללא תמורה. לא סתם המשחק האחרון שהיה תחרותי היה ב-2020, הפעם הראשונה בה הקומישינר אדם סילבר עירב מתן תשלום מסוים על ניצחון ברבע וניצחון במשחק.
סילבר, בחוסר התלהבות מופגן, סיפר לשחקנים ולקהל על שיא נקודות שנשבר באולסטאר הקודם, שנגמר 186:211 למזרח. אם תשאלו אותו, זה השיא הכי עצוב שנשבר בתולדות ה-NBA, וזה כנראה נכון, אבל הבעיה הגדולה היא התפתחות הענף. או כמו ששאקיל אוניל אומר בחודשים האחרונים: "סטף קרי הרס את הכדורסל".
מאז שגולדן סטייט לימדה את הליגה, או את העולם כולו, ש-3>2, יש אינפלציית נקודות חריגה. היום משחק שקבוצה לא הגיעה ל-100 נקודות נחשב לחריג, תצוגות של 20 שלשות במשחק נחשבות לנורמטיביות וגם באירופה, הקבוצות המובילות ביבשת הן אלו שממטירות שלשות בלי הכרה. בנוסף, הסיכון בלהיכנס לסל, לחטוף מכות ולהיפצע גבוה יותר מלזרוק שלשה. ככה אתה גם שומר על בריאות וגם קולע יותר. כולם מרוויחים.
כשכל משחק רגיל נראה כמו האולסטאר
את השינוי אפשר לראות גם במשחק האולסטאר: ב-2013, רגע לפני שגולדן סטייט ווריורס עשתה קולות של אימפריה, נזרקו 71 שלשות. ב-2024 שתי הקבוצות יחדיו קלעו 71 שלשות מ-168 ניסיונות. בממוצע, בעשור האחרון נזרקו 134.2 שלשות למשחק ב-36.9 אחוזים.
אפשר להבין את שאק. אף אחד לא רוצה לראות 48 דקות של השלכת שלשות ובסוף מישהו מקבל פרס על זה. בשביל זה יש לנו את תחרות השלשות, שהפכה בעל כורחה לאירוע המלהיב ביותר בסוף השבוע הנוצץ לכאורה. הנורמה של לראות את סטף קרי, קליי תומפסון, ג'יימס הארדן ושות' זורקים לשלוש היא נחמדה במשחקים מסוימים, אבל כשכל הכוכבים מתאספים יש ציפייה לראות שביב תחרותיות. היום כולם משחקים עם כולם וכולם חברים של כולם, בערך.
השבוע, בהפרש של יומיים, נקבעו שני שיאי שלשות חדשים לעונה הסדירה - הכי הרבה החטאות משותפות במשחק בין הבולס להורנטס (75) והכי הרבה שלשות משותפות במשחק בין גולדן סטייט לדאלאס (48) לאורך העשור האחרון, בתשעה משחקים היו 75+ החטאות ושישה משחקים עם 48+ קליעות. מה הופך את האולסטאר למיוחד אם אני יכול לראות את אותם המספרים, לחיוב ולשלילה, בהפרש של יומיים בעונה הרגילה?
לאחרונה הקומישינר אמר שהצפיות במשחקים ירדו, אבל הנתונים ברשתות החברתיות בשיאי כל הזמנים. זה אומר שיותר קהל צורך את רגעי השיא מהליגה בכל יום, אז למה אני, כצופה, צריך לראות את משחק האולסטאר? ראיתי את ג'ה מוראנט מטביע באומנות רק לפני שבוע וחצי, או את יאניס אנטטוקומפו קולע 59 נקודות בחודש שעבר. אותו קהל שפעם התלהב היום הפך למורגל.
אז סילבר ואנשיו מצאו שיותר קל לשנות את הפורמט - פחות נקודות, יותר תחרותיות. השינוי החל במשחק הצעירים, שגם כן עבר כמה גלגולים בשנים האחרונות עד שהגיע לשיטת טורניר מאז 2022. הקבוצה האחרונה שניצחה, בהובלת ג'יילן וויליאמס, זרקה בשני המשחקים במשותף 6/10 לשלוש.
למרות שאנחנו צפויים לראות קצת יותר מאמץ, בסוף הכל עניין של רצון. ברגע ששאק, אחד מאנשי התקשורת המובילים ב-NBA ואחד מאלה שאמורים לאמן את אחת הקבוצות באולסטאר, משתף את הביקורת של דוראנט על הפורמט ששניהם יקחו בו חלק בפברואר הקרוב, מראה בעיקר ציניות ופחות רצינות. משחק האולסטאר הפך להיות כמו טסט לרכב - אתה יודע שזה מגיע בכל שנה, אבל עדיין אין לך כוח אליו. ולבעיה הזו סילבר צריך לספק פתרון.
