במשחק הלילה (בין חמישי לשישי) בו קליבלנד המשיכה את עונת הפלא שלה בניצחון 114:126 על דנבר, צפיתי בשידור המקומי של הקבוצה מאוהיו, ובשידור טרום המשחק דיברו על ההזדמנות של האוהדים שלהם לצפות בהיסטוריה. לא, הם לא דיברו על הקבוצה שלהם, הם דיברו על כוכב היריבה. בדרך ל-MVP רביעי בחמש שנים, בדרך להוביל את הליגה שנה חמישית ברציפות בסטטיסטיקת ה-Win Share שחכמי האנליטקס נשבעים בה.
היופי בסטטיסטיקה הזו, חלקו היחסי של השחקן בהפקת ניצחונות, שאפשר לחשב אותה לאחור לראשית ימי הליגה, ושחקנים לא יכולים לרמות בה כי אף אחד לא מבין איך להשיג אותה. צריך באופן כללי להשתדל לנצח. והיא משווה יפה בין תפקידים שונים. בצמרת דירוג כל הזמנים במספר העונות בהן שחקן הוביל את הליגה נמצאים קארים עבדול ג׳באר (9 עונות), ווילט צ׳מבליין (8,) מייקל ג׳ורדן (7), לברון ג׳יימס (5) וניקולה יוקיץ׳ בדרך ל-5.
אלו השחקנים שהגיוני להשוות למה שיוקיץ' עושה כרגע. במשחק עצמו הוא עקף את מג׳יק ג׳ונסון במקום השלישי בכל הזמנים במספר הטריפל דאבלים. אם שמתם לב: שחקני העכשיו כבר לא נמצאים באותן אינפוגרפיקות של יוקיץ׳ על המסך.
ואז הוסיף אחד הפרשנים ש״זה יהיה פשע אם לא יסיים עם מספר אליפויות. הארגון חייב לתת לו את התשתית להלחם על עוד מספר אליפויות״. הצחקתם את הארגון. הארגון, משפחת קרונקי, בכלל לא חשב שהוא צריך לשדר את משחקי הקבוצה בדנבר בעונת האליפות בגלל סכסוך על כסף. מאז האליפות הם איבדו שחקנים, קנטביוס קולדוול פופ וברוס בראון, והניסיון העיקרי לחפות על העדרם הוא להחתים את ראסל ווסטברוק בכמעט חינם. אישית הייתי אופטימי לגבי העסקה ההיא, אבל אפשר לסכם זאת ״בפה ושם הוא נותן משחק טוב״.
עונת הטריידים נפתחת בעוד עשרה ימים. הדיעה הכללית היא שאין לקבוצה יותר מדי חופש פעולה, אבל גם הניקס וגם דאלאס בעונות האחרונות הראו שכשיש הנהלה אמביציוזית יש גם פתרונות. עונת ההעברות תמשך בערך חודשיים, אבל במערב קשה למחוק גם פערים של 3-4 משחקים ודנבר חייבת לפעול מהר. וזה ייאלץ את יוקיץ׳ לעשות את הדבר היחיד שהוא מתקשה בו במשחק: להכתיב דרישות.
לפעמים בסבך הסטטיסטיקה יש נתון כל כך מופרך ויוצא דופן שזה מרענן. מי ששת המובילים בליגה בפלוס-מינוס? שיי גילג׳וס אלכסנדר וכל החמישייה הראשונה של הניו יורק ניקס. יכולות להיות לכך שתי סיבות: שהם הקבוצה הכי טובה (רמז: הם לא) או שהמאמן לא מוריד את החמישייה שלו מהמגרש. אתמול שיחק מיקאל ברידג׳ס 47 דקות בניצחון ב-24 הפרש על שארלוט הזניחה.
הניקס נמחקו בעונה שעברה בפלייאוף בגלל פציעות. התגובה: המאמן תום ת׳יבודו והמנג׳ר-פלוס לאון רוז קיצרו את הספסל לטובת שני סטארים חדשים שהובאו - ברידג׳ס וקרל אנטוני טאונס. יש שתי אפשרויות: זה יתפוצץ בפרצוף (רמז: כנראה) או שזה יהיה ניצחון אולד-סקול מפואר על ליגה בה הכל מוכתב על ידי אנליטקס, סטטיסטיקאים ורופאים.
שני חששות היו לי לפני העונה כאוהד על עסקת קרל אנטוני טאונס. הראשון הוא שהשחקן ממילא פציע ות׳יבודו יהרוג אותו ביותר מדי דקות. החשש הזה לא קטן יותר עכשיו. החשש השני היה בחדר הלבשה, בו שחקנים ויתרו על הרבה כסף, איך ייראה שחקן שמגיע על חוזה עתק? לפחות שפת הגוף והבדיחות על הקווים ממחישים שיש כאן אנשים הגיוניים. אם נותנים להם 20 מליון דולר לשנה, הם לא בודקים כמה מרוויח השכן.
טאונס נפלא, כרגע הסנטר הטוב בליגה, כי יוקיץ׳ לא נחשב.
זה שמביא אותנו לסנטר שלישי. יש טענות (כנראה) מוצדקות שפילדלפיה לא דוחקת בג׳ואל אמביד לחזור למגרשים בכדי לשפר את מעמדה בדראפט. ארבעת המשחקים בהם שיחק העונה אמורים להסיר את החשש הזה. 37% מהשדה וארבעה הפסדים. אולי כדאי לפילדלפיה לזכור שב-11 שנותיו של אמביד בקבוצה היא בחרה פעמיים ראשונה בדראפט. מרקל פולץ ובן סימונס אם תהיתם- שניהם מתחרים רציניים על תואר הנבחר הראשון הגרוע בהיסטוריה. פולץ כנראה יותר גרוע, אבל סימונס יותר גרוע יחסית לציפיות.
סופו של אמביד הוא סופו של פרויקט טנקינג בעייתי בו הליגה בשלב מסוים הזהירה את פילדלפיה מרצונה הלא מוסתר להפסיד ולהפסיד כדי לבנות קבוצה. מסתבר שהפסדים הם אסטרטגיה לא מנצחת בספורט והאירוני הוא שהגענו לנקודה בה האינטרס של פילדלפיה הוא עוד פעם להפסיד. ואת אמביד כנראה כדאי להם להעביר עכשיו.
