עונת 2024/25 ב-NBA מלאה בסיפורים. לכל קבוצה יש את המסע שלה לעבר היעד, בין אם הוא תואר האליפות, הפלייאוף עצמו או בכלל קופר פלאג, שייבחר בקיץ הבא במקום הראשון בדראפט 2025.
מכיוון שלכל קבוצה מגיע הכבוד שיספרו את סיפורה, פתחנו ב"ישראל היום" את סדרת הכתבות "120 על 30" - 120 מילים על כל מועדון, דרכם ננסה להבין מה צופן העתיד של קבוצות ה-NBA ומה עומד בינן לבין השגת המטרה שלהן, אם בכלל.
והפעם: הבית הדרום מערבי, שם כל קבוצה מרגישה שמזלזלים בה. בין אם דאלאס שאולי הגיעה לגמר בטעות, או ממפיס שאנשים שכחו את כוחה, יוסטון בעלת הסגל הרחב והרעב, הפליקנס עם הסגל המעובה והספרס, שבשקט בונה את היסודות לאימפריה בהובלתו של ויקטור וומבניאמה.
ממפיס גריזליס: "קונטנדרית נופלת"
לא חסרות סיבות לזלזל בדובים. שחקן שלא שיחק כמעט שנה כדורסל, כוכבי משנה צעירים שמועדים לפציעות ובכללי זה מועדון שמתקשה לשמור על יציבות לאורך העונה. גם לעונה הזו לא כולם מגיעים בריאים אחרי פציעה של ג'י ג'י ג'קסון. אבל אם יש קבוצה שיכולה לבלגן את המערב, זאת היא.
ג'ה מוראנט כבר מפיץ את הבשורה שמדובר בשנת נקמה ויחד איתו ראינו את הגריזליס פורחים בענק. קפיצה נוספת במספרים של ביין לצד שיתוף פעולה פורה בין ג'ארן ג'קסון ג'וניור לזאק אידיי בקו הקדמי יבטיח, פעם נוספת, גרעין צעיר ומוכשר שרק רוצה לטרוף את העולם.
לפני שנתיים זה כמעט עבד, אבל פציעה של הרכז טרפה הכל בפלייאוף. בשנה שעברה הכל השתבש. והשנה? לקוות לטוב ויהיה טוב. אם לא, שווה להחליף את המזוזות באולם.
סן אנטוניו ספרס: יסודות השושלת
רומא לא נבנתה ביום אחד, וגם לא הקבוצה שוויקטור וומבניאמה ייקח איתה אליפות בסן אנטוניו. כל אדם שצפה בו משחק יודע שככל שעוברים הימים זה מתקרב, אבל כרגע זה עדיין לא נראה באופק.
מה שכן, השביל קיים. כריס פול הגיע כדי להדריך את הרוקי המבטיח, סטפן קאסל, שאמור לשמש כטוני פארקר של וומבי. דווין ואסל וג'רמי סוהאן ינסו להמשיך במגמת השיפור אחרי שנת חפיפה וקלדון ג'ונסון, יחד עם האריסון בארנס, ינסו להוכיח גם כן שמקומם בקבוצה שיכולה להיות מנצחת כאופציה רביעית או חמישית בהתקפה.
בספרס נראה שעובדים קשה על מנת להביא לגרג פופוביץ' אליפות שישית שתחתום את הקריירה. אם זה לא יקרה, למאמן הבא שיגיע אמורה להיות שושלת מוכנה ביד, רק להדריך אותה איך לרוץ והיא כבר תזכה בכמה טבעות.
יוסטון רוקטס: האם ג'יילן גרין מתאים להיות הסיידקיק של אלפרן שנגון?
ברוקטס בנו בסיס לקבוצה שעל הנייר יכולה להצליח כבר עכשיו, אבל עוד לא מצאה את הרוטציה הנכונה. ג'בארי סמית' מסתמן כלייט בלומר, ריד שפרד אמור לקבל את המושכות לעמדת הרכז כבר בעונת הרוקי ושני הסופמורים, אמן תומפסון וקאם וויטמור, אמורים רק להשתפר אחרי נחיתה לא מאוד רכה.
הבעיה הגדולה של אימה יודוקה עד כה היא ההתאמה של ג'יילן גרין, שפותח עונות בצורה לא טובה אבל לוקח יוזמה ככל שהעונה מתקדמת. כמו שיוקיץ' צריך את השחקן בקו האחורי שידע ליצור נקודות לעצמו בעקביות, כך גם אלפרן שנגון צריך את זה על מנת להמריא עם הרוקטס לאיזור הפלייאוף.
זו השנה האחרונה של גרין בחוזה הרוקי, שעומד על 42% מהשדה ו-33% לשלוש לאורך הקריירה. אם המספרים לא יתרוממו, שנגון יצטרך למצוא סיידקיק חדש.
דאלאס מאבריקס: מיקס של הצלחה
דאלאס, ייאמר לזכותה, שמרה כמעט על כל הסגל שהגיע איתה לגמר ה-NBA. השילוב בין שליטה בצבע לשלשות עזר לה לגבור על יריבותיה בפלייאוף, כשלזה אפשר להוסיף את השילוב הנדיר בין שני שחקנים שיכולים ליצור לעצמם ולאחרים בכל סיטואציה כמו לוקה דונצ'יץ' וקיירי אירווינג.
בגמר, ראו שהבוסרות של כולם משפיעה. למעט קיירי אף אחד לא חווה מעמד כזה באמריקה, בטח שלא מול קבוצה מוכשרת מול בוסטון, והידיים החלו לרעוד. כדי למנוע את זה, בקבוצה הצליחו לשכנע את קליי תומפסון, שרצה אתגר חדש, להגיע ולהוסיף איום תמידי מחוץ לקשת.
מה שיכול לבוא בעורכיהם זה חוסר היציבות, לאו דווקא ברמת הקליעה, אלא ברמת הניצחונות. רצף לא טוב של לוקה יחד עם הפסדים מפתיעים יכול להוריד את הקבוצה למאבקי הפלייאין, מהם אולי תתקשה לצאת.
ניו אורלינס פליקנס: הכושר של זאיון וויליאמסון
בעיות המשקל של מי שכונה פעם 'היורש של לברון ג'יימס' מעסיקות את ה-NBA מאז שנבחר ראשון בדראפט 2019. לצד עונות בהן נותר בריא ונחשב לאולסטאר, היו עונות בהן שיחק 29 ו-27 משחקים בהתאמה. במהלך הקיץ נראה שינוי עצום במראהו, עם הורדת עשרות קילוגרמים ומראה יותר 'בריא', כנראה בידיעה שהוא לא יכול להרשות לעצמו להפסיד שוב את הפלייאוף.
דז'ונטה מארי הגיע בטרייד כדי לנסות ולשקם את הקריירה ויחד איתו, הפליקנס יוכלו לשחק במגוון חמישיות עם שחקנים שיכולים לשחק בקצב מאוד מהיר, גם בהתקפה וגם בהגנה. גם העזיבה של יונאס ואלצ'יונאס יכולה לייצר קבוצה ייחודית בנוף ה-NBA, כזו שלא ראינו מאז יוסטון רוקטס של הבועה.
בסופו של דבר, זו אולי ההזדמנות האחרונה של זאיון להוכיח שהוא מסוגל להיות כינור ראשון בקבוצה מצליחה.
