דריק רוז פרש וזו הזדמנות שלנו להעניק לכם דירוג מיוחד: 10 שחקנים שאלמלא פציעות היו יכולים להיות בטופ 50 שחקני ה-NBA הגדולים אי פעם.
10. ברנדון רוי
לפני הפציעות: רוקי העונה ב-2007, אול סטאר ב-2008, מקום 9 בבחירות ל-MVP ב-2009. סופרסטאר אהוב ב-2010, הכוכב של קבוצת העתיד של הליגה.
אחרי הפציעות: החמיץ חצי עונה ב-2011, את כל עונת 2012, ומאז שותף רק ב-5 משחקים נוספים.
אם הכל היה כשורה: מדובר בשחקן טופ 75 ודאי.
קצת מעל: כאלה שנשארו בחוץ, נגיד ג׳ו דומארס.
קצת מתחת: כאלה שהיה להם אפילו יותר טאלנט, נגיד וינס קרטר.
9. דייויד תומפסון
לפני הפציעות: מקום שני בהצבעות ל-MVP כרוקי ב-ABA בשנת 1976. מקום 3 בהצבעות ל-MVP שנתיים אח״כ ב-NBA. זה השחקן שג׳ורדן העריץ כילד.
אחרי הפציעות: החמיץ את מרבית עונת 79/80, נתן עוד עונה מעולה אחת אח״כ, וזהו. ב-82, כשהוא רק בן 27, כבר היה שחקן של 15 נקודות למשחק, ופרש לפני גיל 30.
אם הכל היה כשורה: טופ 50.
קצת מעל: פול פירס.
קצת מתחת: קלייד דרקסלר.
8. כריס וובר
לפני הפציעות: רוקי העונה ב-94, נפצע כבר בעונה השנייה - אותה סיים עם 20-10-5. עונה אחר כך כבר הצליח לתת 24 נקודות למשחק, אבל רק ב-15 הופעות. למרות שפציעות הטרידו אותו כל הקריירה - הצליח לסיים 5 עונות רצוף בטופ 10 ההצבעות ל-MVP בין 1998 ל-2003, עומד שווה בשווה מול דאנקן, נוביצקי ושאק.
אחרי הפציעות: ב-2003 כבר נגמר לו הסוס והוא לא היה יותר שוב שחקן מוביל בקבוצה תחרותית.
אם הכל היה כשורה: טבעת עם סקרמנטו הייתה מבטיחה לו מקום בטופ 40.
קצת מעל: אנתוני דייויס.
קצת מתחת: צ׳ארלס בארקלי.
7. טרייסי מגריידי
לפני הפציעות: בין גיל 21 ל-25 נתן 28-7-5 למשחק, היה מלך הסלים פעמיים, 4 פעמים בטופ 7 בבחירות ל-MVP, והשחקן שקובי אמר שהיה הכי קשה לו מולו.
אחרי הפציעות: בגיל 26 שיחק רק 47 משחקים, ולמרות עוד שתי עונות טובות אח״כ, בגיל 29 כבר החמיץ יותר ממחצית עונה - ואף פעם לא היה שוב שחקן חמישייה של 10 נקודות למשחק.
אם הכל היה כשורה: סביב ה-30 הגדולים ביותר.
קצת מעל: קלייד דרקסלר וג׳יימס הארדן.
קצת מתחת: סקוטי פיפן.
6. ראלף סאמפסון
לפני הפציעות: רוקי העונה ב-84. מקום 10 בבחירות למו״פ ב-85. מוביל עם האקים אולאג׳וואן הצעיר את יוסטון לגמר ב-86. סנטר בגובה 2.24, נייד ואתלטי שיכול היה לשחק גם רחוק מהסל.
אחרי הפציעות: ב-87 כבר נפצע, וזהו. מעולם לא היה יותר שחקן חמישייה קבוע ולא התקרב לעונה מלאה אחרי גיל 25.
אם הכל היה כשורה: עם סדרת הצלחות לצד האקים, על חשבון הלייקרס של מג׳יק והסלטיקס של לארי? טופ 30.
קצת מעל: פטריק יואינג.
קצת מתחת: דייויד רובינסון.
5. פני הארדאוויי
לפני הפציעות: בשנת 95, בעונתו השנייה, סיים 10 בבחירות ל-MVP, היה בחמישיית העונה, ורץ עד לגמר יחד עם שאקיל אוניל הצעיר. עונה אח״כ כבר סיים 3 בבחירות ל-MVP. היה מג׳יק ג׳ונסון מודרני.
אחרי הפציעות: כבר בעונה הבאה החמיץ 23 משחקים. ב-97/98 כבר בקושי שיחק. וזהו. לא היה יותר אפילו אול סטאר.
אם הכל היה כשורה: טופ 30, אחד מ-5 הרכזים הגדולים אי פעם.
קצת מעל: ג׳ון סטוקטון.
קצת מתחת: אייזאה תומאס.
4. גרנט היל
לפני הפציעות: רוקי העונה ב-95. מקום 9 בבחירות ל-MVP ב-96. מקום 3 ב-97. לא יצא מהטופ10 בבחירות למו״פ עד לפציעה בעונה השביעית שלו - שגמרה לו את השיא בגיל 27. סוג של פיפן משודרג עם חייתיות התקפית ג׳ורדנית.
אחרי הפציעות: שיחק 47 משחקים ב-4 העונות הבאות ביחד. הצליח להיבחר לעוד משחק אול סטאר אחד בגיל 32.
אם הכל היה כשורה: אם מדובר בפיפן משודרג, הרי שסביב ה-20 הגדולים היה בהישג יד.
קצת מעל: ובכן, פיפן.
קצת מתחת: קווין דוראנט.
3. דריק רוז
לפני הפציעות: רוקי העונה בגיל 20. אול סטאר בגיל 21. ופאקינג MVP בגיל 22 - הצעיר ביותר אי פעם שנבחר לתואר האישי החשוב ביותר בליגה. שחקן מהסוג שגורם למליונים להתאהב בספורט. וזהו. שם זה בתכלס נגמר.
אחרי הפציעות: 39 משחקים בעונה הבאה, 0 אח״כ, 10 בזו שאחריה. בסך הכל נתן עוד יותר מ-300 משחקים בהם למרות שנראה כמו הצל של עצמו העמיד ממוצעים של 17-3-4. מה שרק ממחיש את גודל הפספוס.
אם הכל היה כשורה: אליפות לשיקגו על חשבון מיאמי של ווייד ולברון, פסל מחוץ ליונייטד סנטר, ומקום בטופ 20 הגדולים אי פעם.
קצת מעל: אייזאה תומאס.
קצת מתחת: סטף קרי.
2. קוואי לנארד
לפני הפציעות: ה-MVP של הגמר בגיל 22. שחקן ההגנה של העונה בגיל 23. ושוב ב-24. סיים במקומות 2 ו-3 בבחירות ל-MVP בעונות החמישית והשישית שלו. ואפילו השבתה של כמעט עונה שלמה לא מנעה ממנו להפגין יכולת ג׳ורדנית ממש בשנה שלו בטורונטו, שנגמרה בעוד אליפות ועוד MVP של גמר.
אחרי הפציעות: זה לא שהוא נעלם לחלוטין, כמו שפשוט הוא יותר אף פעם לא באמת כשיר. תמיד בספק, וגם כשמשחק זה עניין של זמן עד שיתפרק. ועדיין הצליח להיות אול סטאר שוב גם אשתקד.
אם הכל היה כשורה: זה טאלנט של טופ 10. לכל הפחות טופ 15.
קצת מעל: קווין דוראנט.
קצת מתחת: קובי ברייאנט, ג׳רי ווסט.
1. ביל וולטון
לפני הפציעות: אההה. אין אצלו כזה. בעיות בכפות הרגליים ושברי מאמץ הפריעו לו כל הקריירה (רק 35 משחקים כרוקי ב-75). ועדיין הצליח להוביל את פורטלנד לאליפות כבר בעונתו השלישית (בה סיים 2 בבחירות ל-MVP - רק אחרי קארים עבדול ג׳באר), ולזכות ב-MVP בעונה הרביעית, אותה לא הצליח לסיים בגלל פציעות.
אם הכל היה כשורה: מדובר בטאלנט ובווינר שלא נופל מהגדולים ביותר בשום תקופה של הענף. סביב הטופ 10.
קצת מעל: האקים.
קצת מתחת: שאק.
