דמותו של הג'וקר בחוברות הקומיקס מציגות את הנבל המושלם, האיש הרע הבלתי מנוצח שמוחו כל כך מבריק, שהוא חושב מספר צעדים קדימה. לא סתם הוא האויב המושבע של לוחם הצדק באטמן. אין לג'וקר בעיה להופיע בפומבי, להתל באוכפי החוק. העולם הוא שלו וכולם נתיניו. הג'וקר הוא דמות רעה, אבל גם מיתית וכזאת שקשה שלא להזדהות איתה או להתחבר אליה. בסוף, הכל עניין של זווית ראייה.
בחצי הגמר של טורניר הכדורסל האולימפי, הג'וקר הפסיד לדמות יותר רעה ממנו, כזו שאת התדמית שלה כבר חשבנו שאי אפשר לשפץ. ניקולה יוקיץ' ונבחרת סרביה הובילו כבר ב-17 הפרש על נבחרת החלומות של ארצות הברית, אבל אז ג'ואל אמביד החל לנגוס בהפרש ברבע אחרון נהדר ועזר לבצע מהפך בדרך לניצחון 91:95. הוא היה האחרון לעזוב את הפרקט ובמרכז המגרש, לקול קריאות הבוז של הקהל הצרפתי, הוא חגג עם תנועת 'su** it'.
בעיניי העולם, אמביד הוא דמות רעה. תמיד מתלונן, מאשים אחרים בכישלונותיו, בוכה, מוצא תירוצים, יוצא נגד כל מי שנגדו, חושב שהוא צודק בזמן שכל השאר טועים. השנים האחרונות, בעיקר מאז הפיצוץ הגדול עם בן סימונס, גרמו לאנטגוניזם גדול כלפי הסנטר שנחשב לשני הכי טוב ב-NBA. הוא הפך מאדם חביב שביקש דייט מריהאנה אחרי שנבחר לאולסטאר לאחד שמאשים את הקהל שלו שמעז לבקר אותו.
בצרפת, אמביד הוא אולי הדמות הספורטיבית השנואה ביותר שקיימת. למרות שקיבל אזרחות ואפילו שלח מכתב לנשיא עמנואל מקרון בו הצהיר כי הוא מעוניין לייצג את צרפת במשחקים האולימפיים בפריז, הוא בחר באוקטובר האחרון להיות חלק מנבחרת ארה"ב.
המהלך, שאמביד נימק כבחירה פוליטית, לא רק עורר זעם גדול בקרב ההתאחדות הצרפתית ואוהדי הנבחרת, אלא גם מנע אפשרות לאזרוח אפשרי של שחקן אחר שהיה יכול לעזור. כולם חלמו על שיתוף הפעולה בין רודי גובר, ויקטור וומבניאמה ואמביד בקו הקדמי ובסוף הוא השאיר אותם קירחים מכל כיוון.
צריכים עוד סיבות להיות נגד אמביד? קמתי נדיב אז הנה עוד אחת. במשחקי ההכנה האמריקאים, אמביד היה חושך מצרים. למרות שפתח בחמישייה כמעט בכל משחק, הוא לא סיפק את המספרים להם היה רגיל והתקשה מאוד לבוא לידי ביטוי בחוקים של פיב''א, בהם אין חוק 3 שניות בצבע להגנה. מול דרום סודאן בשלב הבתים הוא אפילו לא שיחק והיה נראה שהוא בדרך לצאת מהרוטציה, בזמן שאנתוני דייויס ובאם אדבאיו הציגו יכולת טובה יותר.
הכינוי של אמביד הוא 'התהליך', או יותר נכון 'trust the process'. זה החל בסם הינקי, הג'נרל מנג'ר שבחר אותו בדראפט לפילדלפיה 76' ושינה את חוקי המשחק בכל מה שקשור לטנקינג ב-NBA. אמביד השתפר משנה לשנה והפך למועמד קבוע לתואר ה-MVP, אבל ההצלחה הקבוצתית עדיין תקועה בסוף הסיבוב השני בפלייאוף.
אולי אם היה מדובר במשחקי נוקאאוט לאורך כל הדרך, אמביד היה מצליח. מאז ההגעה לאולם בברסי הוא פשוט לוהט: 14 נקודות במחצית הראשונה שהובילו לבריחה מול ברזיל ברבע הגמר, עוד 19 על הראש של יוקיץ' בחצי וכל זה לקול קריאות בוז מהאוהדים הצרפתים.
"גם בפילדלפיה יש קריאות בוז לכיווני, לפעמים יותר מקריאות עידוד. זה לא מפריע לי" אמר הסנטר על החוויה החדשה/ישנה והצליח להכעיס עוד יותר את שונאיו, אבל הקהל האמריקאי דווקא החל להתאהב בו. הפעולות שלו בשני המשחקים האחרונים גרמו לקהל האמריקני לשנות את דעתם עליו: "רק תראו אותו חוגג, חי את החלום האמריקני" כתב אחד מאוהדי הסיקסרס בטוויטר, בעוד אחר צייץ "צריך להתנצל בפניו".
המתח בין אמביד לצרפתים יגיע לשיאו הערב (22:30) במשחק הגמר שכולם סימנו אותו באוקטובר האחרון. כמו אמביד, גם צרפת נראתה רע מאוד לאורך עד לשלב הנוקאאוט והיה נראה לעין שעם הסנטר לצידה הסיפור היה שונה. ומה היה לסנטר לומר על האווירה שתהיה בברסי? "הם ישרקו לי בוז, אני אהנה ואחגוג בתנועת 'su** it'".
אמביד, בכל מקרה, יחווה רגש מאוד חזק. או שהוא ינצח ויקיים את הבטחתו, או שהוא יפסיד ויחזור למעמדו כאחד הכדורסלנים השנואים ביותר בעולם, בנוסף להיותו לוזר סדרתי ברגעי ההכרעה.
מדהים לחשוב שבזמן שלברון ג'יימס, סטף קרי, קווין דוראנט ו-וומבי חולקים פרקט, העיניים יהיו על מישהו אחר. עוד יותר מדהים לחשוב שאמביד הצליח להגיע לסיטואציה הזו בראיה של עשרה חודשים קדימה. הוא החליט שהוא ההצגה הטובה בעיר וכולם קונים כרטיסים לראות אותו פועל, רוקד, זורק, בוכה, נושם ומתרגש לעיניי כל העולם. ואולי בכלל הוא הג'וקר האמיתי של הכדורסל.
