נבחרת ספרד בכדורסל הודחה אתמול (שישי) מהטורניר האולימפי כבר אחרי השלב המוקדם. נכון, היא שובצה בבית קשה מאוד, אבל זה קורה קיץ אחד אחרי הכישלון באליפות העולם. יש כאן מגמה, והספרדים צריכים להתרגל למעמדם החדש. אחרי שנים רבות על הפודיום בכל טורניר אפשרי, הם לא הגיעו אפילו לרבע הגמר בשני טורנירים גדולים.
זו מגמה שכנראה תימשך בשנים הקרובות. זה לא קורה במקרה והסיבה פשוטה: כמות האיכות בירידה והכוכבים שהובילו את הספרדים במשך שנים פשוט מסיימים את דרכם אחד אחרי השני. למשל בטורניר הזה סיים רודי פרננדס את הקריירה שלו אחרי ששיחק בשש אולימפיאדות.
זה המשך לסיום דרכו של תור הזהב הספרדי שהיה אחראי להישגים הרבים. קדמו לפרננדס חואן קרלוס נאבארו, חוזה קלדרון, פיליפה רייס, האחים גאסול וסרחיו רודריגס. האחרון שנשאר הוא סרחיו יוי שאולי ימשוך לעוד טורניר גדול אחד ודי, אבל גם הוא קרוב לסיום דרכו. הדור שבא אחריהם מוכשר, אבל לא קרוב להיות גדול כמוהם. ספרד בתקופת מעבר וההישג ב-2022, זכיה ביורובאסקט, יהיה כנראה האחרון לשנים הקרובות ואף יותר.
מי שיצטרכו לסחוב את את העגלה מעתה הם האחים הרננגומז, סאנטי אלדאמה, עוסמאן גארובה, חיימה פראדיה, דריו בריזואלה, ג׳ואל פארה וחואן נונייז, הרכז בן ה-20 שלא היה בסגל בטורניר האחרון. יש פה מצבור של שחקני יורוליג טובים (אלדאמה שחקן NBA), אבל האיכות, הניסיון, הווינריות ואבק הכוכבים שהיו לחבורה שסחבה שנים לא נמצאים שם.
יש כמובן את לורנזו בראון, המתאזרח שכבר הודיע שהוא רוצה להמשיך, אבל גם הוא לא נהיה צעיר מיום ליום. בראון שסחב את ספרד על גבו לזכיה ביורובאסקט מסיים הפעם טורניר חלש עם 6 נקודות בממוצע, 5 איבודים ושלשה בודדת שקלע בשלושת משחקי השלב המוקדם. במובנים מסוימים זה היה המשך לעונה הלא משכנעת שלו במכבי תל אביב.
מכל הסיבות האלה כדאי לספרדים להנמיך ציפיות בעתיד הנראה לעין. מה שלא ישתנה הוא מי שעומד על הקווים. סרג׳יו סקאריולו, שמאמן את הנבחרת מ-2009 למעט הפסקה של שלוש שנים, חתם באחרונה על חוזה חדש עד 2028. הוא יהיה אחראי על מעבר הדורות בכדורסל הספרדי בתקווה להקפיץ אותו בשנים הקרובות בחזרה לצמרת ולעמידה על הפודיום.
