קונטקסט ודעות מוקדמות/קדומות מסבירים איך אנשים שונים מתייחסים לאותו האירוע בדרכים שונות לגמרי. זה משהו שלא צריך להסביר לאף ישראלי, בייחוד לא ב-8 וחצי החודשים האחרונים. כמובן, זה יכול גם להסביר למה מבחינת הרבה אנשים זה סיפור מקסים שלוס אנג'לס לייקרס בחרה בדראפט את ברוני ג׳יימס, בנו של לברון. ולמה עבור אחרים מדובר בסיפור מעורר קבס.
לכן אנחנו נתחיל, לפחות לרגע, מהעובדות: קצת פחות מחודשיים לפני יום הולדת 20, לברון ג'יימס הפך לאבא, ויחד עם בת זוגו דאג, לימים אשתו, והאמא הטרייה סוואנה, בחרו השניים לקרוא לתינוק הרך לברון. אתם מכירים אותו כיום בכינוי "ברוני".
כשאבא לברון עבר ללייקרס ב-2018, חלק מהספקולציות סביב המעבר נגעו לכך שהוא רוצה שבנו בכורו יצטרף לבית הספר הפרטי "סיירה קניון", שם כבר שיחק זאיר ווייד (בנו של דוויין ווייד) - במה שנחשבת לקבוצת כדורסל תיכונים בכירה שהוציאה בשנים האחרונות מספר שחקני NBA.
את קריירת התיכונים שלו סיים ברוני עם עונה של 13.8 נקודות למשחק ועם קיטלוג של "4 כוכבים" כפרוספקט לקולג'. כראוי לשחקן במעמד שכזה, קיבל הצעות מ-3 קולג'ים די טובים, ולבסוף בחר להישאר בדרום קליפורניה ולהצטרף ל-USC על פני ממפיס ואוהיו סטייט.
כקומבו גארד עם יסודות טובים, הבנת משחק גבוהה, מוסר עבודה, ואתלטיות, ברוני אמור היה להפוך לשחקן רוטציה ב-USC שיכול לקבל דקות כבר משלב מוקדם בעונת הפרשמן שלו ולו רק בזכות ההגנה שלו. אבל ביולי 2023, ברוני התמוטט באימון הקבוצה בעקבות מה שהתברר כאירוע לבבי, אושפז לכמה ימים, ובסופו של דבר התאושש, קיבל אישור לחזור לפעילות, ועלה להופעת הבכורה שלו בדצמבר.
משם ועד סוף העונה רשם 25 הופעות, ב-6 מהן עלה בחמישייה, ואת שנת הפרשמן שלו סיים עם המספרים החלשים מאוד של 4.8 נקודות למשחק, 2.8 ריבאונדים, 2.1 אסיסטים, 0.8 חטיפות, 36.6% מהשדה, ורק 0.6 שלשות למשחק באחוז איום ונורא של 26.7% - כל זה ב-19.3 דקות להתמודדות.
ואם עונת בכורה כל כך חלשה, בקבוצה לא טובה שסיימה את השנה במאזן שלילי, והאירוע הלבבי לא מספיקים, הרי שכאשר הוא החליט להירשם לדראפט 2024 בכל מקרה, אז במדידות הרשמיות של ה-NBA התברר שלברון ריימון ג'יימס ג'וניור הוא רק 1.88 מטר - כ-5-6 ס"מ פחות ממה שהוא היה רשום כשחקן קולג', מה שפוגע משמעותית בפרוספקט שלו בתור שחקן הגנה בכיר ומגוון ברמת ליגת הכדורסל הטובה בעולם.
למרות זאת, בסוף השבוע האחרון, במהלך סיבוב הדראפט השני, לוס אנג'לס לייקרס - קבוצתו של לברון ג'יימס האבא - השתמשה בבחירה ה-55 כדי לקחת את ברוני ולהפוך אותו רשמית לשחקן NBA. זו הפעם הראשונה אי פעם שאב ובן משחקים בליגה באותו הזמן, שלא לדבר על אותה קבוצה.
ועכשיו, נשב על ספת המטפל ונשאל אתכם: איך זה גורם לכם להרגיש?
האם אתם בצד שרואה פה סיפור מקסים, של אב ובן שרושמים יחד הישג היסטורי? או בצד שרואה את הנפוטיזם הבוטה? האם אתם בצד שלא יכול לחכות לפעם הראשונה שג'וניור ימסור אלי-אופ לסניור? או בצד שלא יכול לסבול את ההשתנה מהמקפצה? האם אתם בצד שאומר "יש נפוטיזם בכל הליגה - אפילו בהחלטות רוסטר. רק תראו את תנאסיס אנטטקומפו במילווקי"? או בצד שאומר "תנאסיס נבחר בדראפט בלי קשר למילווקי או ליאניס. לעומתו, ברוני הוא שחקן מכללות חלש, קטן, ממכללה בינונית, ובכלל לא קשור לרמה של ה-NBA, לכן זה לא דומה בכלל"? האם אתם בצד שאומר "לבקר את לברון זו גזענות" או בצד שאומר "מי שרואה צבע בכל דבר, הוא הגזען"?
ואולי אתם פשוט בצד שאומר, "וואלה, לא משנה מה סיפור לברון-ברוני גורם לאנשים להרגיש. בשורה התחתונה הלייקרס כמועדון ירדו מכל הסיפור הזה של להיות מועדון מכובד בזכות עצמו שמנסה כל הזמן לזכות באליפויות, והתמסרו לחלוטין לחונטה של לברון וחברו ריץ' פול, שעושים מסחרה במה שהיה פעם המועדון הכי נחשק ונוצץ בליגה"?
אולי אתם פשוט בצד שרואה שמאז שג'יימס השתלט על הלייקרס הם זכו באליפות אחת ב-6 שנים, שזה נמוך מהקצב של מועדון הלייקרס לאורך 70 שנות קיומו. שב-4 העונות האחרונות הלייקרס ניצחו רק 2 סדרות פלייאוף, ולא הגיעו ל-50 ניצחונות אפילו פעם אחת. אולי אתם בצד שמסתכל על זה שעכשיו מאמן אותם ג'יי ג'יי רדיק, שהם כנראה הולכים לשלם ללברון בן ה-39 יותר מ-50 מיליון לעונה ל-3 העונות הבאות, ואומרים "עזבו אתכם מברוני. מה קרה ללייקרס?".
אולי אתם בצד ששואל, מה למען השם קרה לליגה?
