"בשנת 2010 שפטתי בליגת הכדורסל השנייה לגברים בגרמניה וסומנתי כשופטת מובילה. קיבלתי עוד ועוד משחקים, מועמדויות למשחקים החשובים ביותר בליגה, והייתי בטוחה שבעוד רגע אני מתחילה לשפוט בליגה הראשונה, אלו המסרים שקיבלתי מאנשי המקצוע. באותו רגע הקריירה שלי היתה נראית מבטיחה והייתי מוכנה לקראת הצעד הבא. ואז, בסוף השנה, האחראי על השיפוט הודיע לי שאני נשארת בליגה השנייה. באותו רגע הרגשתי שנפלו עלי השמיים, שמהמקום הכי גבוה ירדתי למקום הכי נמוך. שאלתי את עצמי אם אני רוצה להמשיך בקריירה הזאת. זה היה משבר משמעותי עבורי".
בסופו של דבר, גם ברגע הקשה הזה, אן פנתר, השופטת המצליחה אי־פעם בכדורסל האירופי, לא הרימה ידיים וחיפשה איך להשתפר. "הבנתי שאני כל הזמן מנסה להוכיח שאני מצוינת, ניסיתי לעמוד בציפיות שנבנו סביבי. לא התנהגתי כראוי לחברי הצוות ששפטו איתי", היא מספרת בפתיחות בראיון מיוחד ל"ישראל היום" לרגל יום האישה הבינלאומי.
פנתר נזכרת ברגע שהוביל לשינוי: "אחרי מפגש הדרכה עם קואוצ'ר של שופטים, החלטתי לפעול אחרת, פשוט להיות מי שאני, להיות מקצועית על המגרש, להיות חברת צוות טובה לשופטים שאיתי, וגם ליהנות מחוויית השיפוט במשחק. פשוט שחררתי והתחלתי לעשות את מה שאני יודעת על המגרש. שנה לאחר מכן התקבלתי לליגה הראשונה. כעבור שנה נוספת הפכתי להיות שופטת בינלאומית".
אן פנתר (41) נולדה בצפון גרמניה ומגיל צעיר עסקה בכדורסל. היא שיחקה כדורסל מקצועני במשך 20 שנה, וגם אז פרצה תקרת זכוכית כשקיבלה אישור מיוחד לשחק כדורסל מקצועני בליגות הנשים, במקביל לעיסוק שלה כשופטת כדורסל גברים.את קריירת השיפוט שלה החלה בגיל 15. אחרי שנים שבהן שפטה בליגות הנמוכות והתקדמה באופן מדוד, בשנת 2011 הגיעה הפריצה הגדולה שלה כשהחלה לשפוט בליגה הראשונה בגרמניה והיתה לאחת הנשים הראשונות שעשו זאת. ב־2012 היא כבר הפכה לשופטת בינלאומית והיתה מהנשים הראשונות ששפטו בפיב"א.
ב־2016 התחילה לשפוט במפעל הבכיר באירופה, היורוליג, ובשנת 2019 הפכה לשופטת הראשונה אי־פעם במעמד הפיינל פור, מה שהפך אותה באופן רשמי לשופטת עם הרזומה המרשים אי־פעם בכדורסל גברים באירופה. בין לבין, היא גם שפטה משחקי כדורסל גברים במשחקים האולימפיים בריו 2016: "שנה לפני שהגעתי ליורוליג דיברו איתי על זה, ופתאום זה קרה. את הקריירה שלי בניתי צעד אחר צעד, כשאני תמיד מסתכלת קדימה ומנסה להיות טובה ולהמשיך להתקדם באופן עקבי. יש רגעים שאני מסתכלת על הקריירה שלי ומאוד שמחה ונרגשת ממה שאני עושה, מהמקומות המקצועיים שאליהם הגעתי. במקביל, שופטים צריכים להישאר עם הרגליים על הקרקע ולהישאר ממוקדים. זה מקצוע שדורש מיקוד ודיוק".
"חשבתי שהשחקנים 'ינסו' אותי"
לדברי פנתר, השחקנים במגרש נותנים כבוד לשופטות בדיוק כמו שהם מכבדים שופטים גברים. "לא חושבת שיש לי יתרונות כשופטת אישה, וגם לא חסרונות, הכל נמדד לפי היכולת. בהתחלה חשבתי שאולי השחקנים 'ינסו' אותי יותר בגלל שאני אישה, אבל ככל שהזמן עבר כך הבנתי שהשחקנים באופן כללי מפעילים יותר לחץ על שופטים צעירים משום שהם צעירים. אם אני שורקת שריקה גרועה, הכעס הוא אותו הכעס שיגיע על שריקה גרועה של שופט ממין זכר. אני כבר 12 שנים בליגה הראשונה בגרמניה ואני רואה שהכל נקבע לפי יכולת, אמון והערכה, ולא לפי מגדר".
ובכל זאת, קשה להתעלם מכך שאין הרבה נשים שופטות, ודאי שלא ברמות הגבוהות. "נשים מקבלות לא מעט החלטות שמשפיעות על הקריירה המקצועית שלהן. שופטות שרוצות להקים משפחה עוצרות את הקריירה לשנה או לשנתיים, ולאחר מכן קשה לחזור. ועדיין, אנחנו רואים יותר ויותר נשים שמבינות שאפשר לעשות את זה, אפשר להגיע לרמות הכי גבוהות. אני מקבלת המון תגובות מנשים מכל העולם. אחרי ששפטתי בפיינל פור, נשים רבות, כולל שופטות צעירות, שלחו לי הודעות וכתבו שבזכות ההופעה שלי הן מבינות שגם הן יכולות להגיע לרמות הכי גבוהות שיש. כיום נשים כבר מבינות שאם הן יעבדו קשה עבור החלומות שלהן, הן יוכלו להגשים אותם".
"אולי הייתי הראשונה שפתחה חלק מהדלתות, אבל בעוד כמה שנים יהיו נשים נוספות שרואות שניתן להגשים את החלומות הללו והן יהיו הראשונות שיפתחו דלתות נוספות. תמיד צריך מישהי שתפתח דלתות עבור אחרות, ואני שמחה לתרום לכך. לנשים שרוצות להצליח אני ממליצה לא להפסיק לעבוד ולא להפסיק לחלום. צריך להאמין שהכל אפשרי".
לצד עבודתה כשופטת, פנתר עובדת כמנהלת כוח אדם בסוכנות מרקטינג, עבודה שמאפשרת לה את הגמישות הנדרשת להמשיך בעבודתה כשופטת בינלאומית שטסה בין מדינה למדינה, כולל ישראל, בימי שגרה, כמובן. "שופטים שמקבלים שיבוץ לתל אביב מרוצים בדרך כלל, מאחר שרוב העונה נערכת בחורף ומזג האוויר בתל אביב מצוין. חוץ מזה, הקהל בתל אביב מאוד מעורב במה שקורה על המגרש, קהל רועש שמייצר אווירה מיוחדת".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו