תיראו מופתעים. אוקלהומה סיטי ת'אנדר ניצחה 40 משחקים כבר בעונה שעברה. עם כוכב־על בהתהוות, אין־ספור נכסים אחרים ותקווה נוכח ההצלחות הטריות של מילווקי באקס ודנבר נאגטס - היא כנראה היחידה שגם יכולה לחשוב על האליפות מבין שלל ההפתעות אחרי כרבע עונה ב־NBA.
לקח זמן לת'אנדר לחזור לרלוונטיות. זו אותה הקבוצה שנראה היה שבגלל מיקומה הגיאוגרפי אין לה המסוגלות לשמור על הכוכבים - ג'יימס הארדן, קווין דוראנט וראסל ווסטברוק נטשו אותה בעשור החולף.
בעולם שרודף אחרי "צהוב", קרי רכילות, העיסוק היה לא פעם ביחסי האנוש של המנג'ר סם פרסטי. אבל אם "מתעקשים" לדבר כדורסל, אז האמת היא שהוא כנראה המדויק ביותר בדראפט. והעובדה שהשיג את שיי גילג'ס־אלכסנדר כחלק מעסקה על פול ג'ורג' עם הקליפרס היא התגלמות היתרון שיש לקבוצות שווקים קטנות על קבוצות שווקים גדולות. הן יכולות להסתכל שנה־שנתיים קדימה.
הפרויקטים של פרסטי בסגל ממש לא ארוכי טווח. שני שחקנים מדראפט 2022 - ג'יילן וויליאמס והרוקי צ'ט הולמגרן - כבר נותנים לו 17 נקודות למשחק. לוגנץ דורט ואייזיאה ג'ו מספקים סוג של הגנה שאתה מצפה מוותיקים.
אבל האם אליפות באמת יכולה להגיע למקום כמו אוקלהומה? מקרי דנבר ומילווקי הוכיחו ששווקים קטנים הם הדבר הבא. גילג׳ס־אלכסנדר בגיל 25 הוא סופרסטאר לכל דבר ועניין. הוא קולע 30.4 נקודות בממוצע למשחק - מקום חמישי בליגה.
אם זה לא מספיק, לקבוצה יש 15 בחירות סיבוב ראשון בשבע השנים הקרובות, ומנהל שיודע להשתמש בהן. אפשר להמר שגילג'ס־אלכסנדר יעריך את המקום שבו הוא נמצא יותר מכוכבי המועדון בעבר. עוד יתרון בשוק קטן הוא זה: פרשת ג'וש גידי היתה מככבת בתקשורת של ניו יורק או לוס אנג'לס; באוקלהומה היא עוברת קצת מתחת לרדאר והשחקן ממשיך לככב, למרות מערכת יחסים עם קטינה.
נראה טיל. מפתיעה אחרת היא יוסטון רוקטס. עם מאזן חיובי של 9:12 - היא כבר השיגה יותר ממחצית מהניצחונות (22) שהיו לה בכל העונה שעברה. אצל הרבה קבוצות מפתיעות, ההצלחה מגיעה בזכות סבלנות של כמה שנים בבניית כוכב. במינסוטה (ראשונה במערב) ובאורלנדו (עוד נגיע אליה), למשל, אנתוני אדוארדס ופאולו בנקרו מבשילים להיות כאלה. יוסטון, מצידה, נהנית מ"בינגו" מרשים: אלפרן שנגון הטורקי, שאותו בחרה בדראפט 2021, והימרה עליו כיוקיץ' בפוטנציה.
מובן שזו טעות להשוות מישהו לאחד השחקנים הגדולים בהיסטוריה. ועדיין, שימו לב לזה: נתוני השנה הראשונה של שנגון - 9.6 נקודות, 5.5 ריבאונדים ו־2.6 אסיסטים - דומים להפליא לאלה של יוקיץ' בעונת הרוקי שלו (10, 7, 2.5); ובשנה השלישית - קצת יותר מ־20 נק' יחד עם 9 ריב' ו־5.5 אס' - הוא שוב דומה מאוד לסרבי בתקופה המקבילה.
יוקיץ' לא עצר במעמד של אולסטאר עם סרטי היילייטס של מסירות גאוניות. הוא הביא את העמידות ההגנתית שלו וההגנה למדרגת סופרסטאר. הסימן החיובי לגבי שנגון הם המשחקים מול הג'וקר עצמו. יוסטון ניצחה שלושה מארבעה משחקים מול דנבר, כשבשלושת ההפסדים יוקיץ' באופן נדיר קולע ב־50% או פחות מהשדה.
זה זמן קסם. מי שצריך איזושהי המחשה לטירוף הזריקות לשלוש ב־NBA צריך לחזור לעונת 2016, אז גולדן סטייט הובילה את הליגה עם 31.6 זריקות בממוצע למשחק. במעבר חד לימינו, רק שש קבוצות זורקות פחות שלשות מכך. אבל הנה החלק המעניין: הקבוצה שזורקת הכי מעט בליגה - אורלנדו מג'יק - היא נכון לעכשיו הפתעת העונה.
המג'יק באמת עושים דברים אחרת. אין להם שחקן של 21 נקודות בממוצע למשחק, גם לא שחקנים עם 7 ריבאונדים או 5 אסיסטים בממוצע. יש עוד הפתעות בליגה - מינסוטה ואוקלהומה סיטי כנראה טובות יותר - אבל ג'מאל מוסלי מאמן אורלנדו עושה זאת בלי אולסטארים.
אז מה כן יש באורלנדו? כוח לאינסוף חילופים בהגנה בכל פוזשן, ויכולת לעשות את החיים של היריבות לא נוחים. למשל: את הקבוצה שזורקת הכי הרבה שלשות (דאלאס, 43) היא עצרה על 29 ניסיונות; מול יאניס אנטטוקומפו היא ביצעה את הטקטיקה המתסכלת הישנה - ושלחה אותו לקלוע רק 5 מ־12 מהעונשין.
ספקנים יגידו שהמג'יק שומרים חזק מדי מוקדם מדי בעונה. יכול להיות שהם צודקים. כך או אחרת, מוסלי הוא סוג מאמן שיעשה לך את המוות לפני שתנצח אותו בסדרת פלייאוף.
