אחרי ההישג ההיסטורי: "דיוויד בלאט הוא תוספת אדירה"

הג'נרל מנג'ר של נבחרת קנדה, רואן בארט, הוא שאחראי לבניית הסגל שהביא את ההישג ההיסטורי במונדובאסקט, שהסתיים בשבוע שעבר - זכייה במדליית ארד. בארט (50), ששיחק בשתי קבוצות בישראל ושלבש בעצמו את מדי קנדה במשחקים האולימפיים בסידני 2000, לצידו של סטיב נאש האגדי, הוא גם מי שגייס לנבחרת הקנדית כיועץ מקצועי את דיוויד בלאט.

"עשינו בטורניר הזה התקדמות אדירה. היסטוריה. זכייה ראשונה בארד", בארט מתחיל לסכם את המונדובאסקט, והשאפתנות שלו לא מוסתרת. "השגנו את המטרה הראשונית - מקום באולימפיאדה - אבל גם לא היינו רחוקים מזכייה.

אפילו ניצחנו את אלופת העולם גרמניה במשחק הכנה, קצת לפני הטורניר. מצד אחד אנחנו מאוד שמחים על מה שהשגנו, אבל ברור שזה גם הזמן גם לבדוק למה לא הצלחנו לזכות בטורניר הזה. המטרה שלנו במשחקי פריז 2024 תהיה זכייה במדליית הזהב".

כאמור, היועץ המקצועי של נבחרת קנדה הוא בלאט, וקשה לעצור את שטף המחמאות שמרעיף עליו בארט: "הכרתי את בלאט כששיחקתי בארץ לפני 20 שנה, והוא היה מאמן מכבי ת"א. מערכת היחסים בינינו נמשכת עוד מאז. הוא איש חכם וצנוע, ויש לו אופי נהדר.

"לפני כמה שנים רציתי שהוא יבוא לאמן את נבחרת קנדה, אבל אז התברר שהוא לא יוכל לאמן יותר בגלל המחלה. אמרתי לעצמי שאם לא לאמן - אני חייב להשתמש בידע ובאישיות שלו. הוא הפך ליועץ המקצועי שלנו".

איך הוא תרם לכם?
"התרומה שלו בכלל, ובטורניר האחרון בפרט, היא אדירה. הוא יודע המון. הוא נותן לי המון עזרה בניהול, ולצוות המקצועי בתחום האימון. בנינו ביחד את הנבחרת, הן מבחינת הצוות המקצועי והן מבחינת השחקנים. אני מעריך מאוד את הידע ואת החשיבה שלו.

"הוא עזר לנו בהכנה, ובטורניר עצמו הוא הביא את הניסיון שלו ואת הידע על הכדורסל הבינלאומי. הוא מבין את המאמן, ג'ורדי פרננדז, יותר מכולם. הוא חושב ומרגיש לפני שהמאמן אפילו אומר מילה. לא סתם פרננדז אמר בסיום הטורניר שדיוויד בלאט הוא 'המלאך שלו'. כמה מאמנים היית שומע בסיום טורניר אומרים משפט כזה? דיוויד הוא תוספת אדירה עבורנו, אני מאוד סומך עליו".

איך הוא התמודד עם הבעיות הבריאותיות שלו במהלך הטורניר?
"יש לו בעיות פיזיות, אבל הראש שלו חזק. דיוויד הוא פייטר. הוא היה חלק בלתי נפרד מאיתנו. אני בטוח שזה מאתגר, אבל דיוויד לא דיבר על זה. הוא היה שם עבורנו כל יום, ולא עשה עניין משום דבר".

אחד משחקני נבחרת קנדה היום הוא בנו של בארט, אר.ג'יי, שמשחק גם בניו יורק ניקס מה־NBA - יעד שאביו לא השיג. "אין לו פריבילגיות", אומר בארט האב, "אבל הוא גם לא מרגיש שאני הבוס. אני עוסק בהכנת הנבחרת, כשהיא מתכנסת, ואז הולך לאחור ונותן את הבמה למאמן. אר.ג'יי עושה עבודה טובה, מפגין מנהיגות ותורם המון לנבחרת. הוא ראה בבית את המדים האולימפיים וגדל על זה. זו המטרה שלו, ובקיץ הבא, בפריז, הוא יהיה שם".

מעל כולם בלט אצלכם שיי גילג'ס אלכסנדר.
"הוא שחקן גדול. מקבל אחריות, צנוע ועובד קשה. הוא האחרון לעזוב את האימון. שיי משחק כדי לנצח. בגלל האישיות שלו כולם רוצים שהוא יצליח. הפופולריות שלו מדהימה, וזה בלי כל ההייפ של הרשתות החברתיות. הוא סופרסטאר שלא חושב ומתנהג כמו סופרסטאר".

מהם הזיכרונות שלך מהתקופה ששיחקת בארץ, ב־2002 וב־2003?
"רק טובים. אלה היו זמנים נהדרים. החיים שלנו כמשפחה בישראל היו נוחים, ותמכו בנו מאוד. אר.ג'יי היה כל הזמן על הפרקט במשחקים. אני זוכר שצילמו אותו לטלוויזיה והוא הפך לכוכב. ברמה"ש, אחת מהקבוצות שבהן שיחקתי, הבעלים היה מיקי ברקוביץ', ואני הייתי כמו בן־בית אצלו.

הכתבות ועידכוני הספורט החמים אצלך בטלגרם

להצטרפות

"ובמדי מכבי ראשל"צ נתתי את אחד מהמשחקים הטובים בקריירה שלי, אבל הפסדנו בנקודה למכבי ת"א שבלאט אימן, וששיחק בה אנתוני פארקר".