בשני הטורנירים האחרונים הגדולים, נבחרת ספרד עמדה על ראש הפודיום. למרות שלא הייתה פייבוריטית היא זכתה גם באליפות העולם וגם באליפות אירופה אחרי מפגנים הירואיים. אתמול (ראשון) זה נגמר.
ספרד מחוץ למונדובאסקט עוד לפני שלב רבע הגמר. מה שסימל את ההצלחות שלה הייתה הווינריות יוצאת הדופן והיכולת להופיע למשחקים הגדולים. בדרך לשני התארים היא ידעה לעבור מהמורות גדולות ולצאת ממצבים קשים, אבל כל זה נמוג מול בטורניר הנוכחי.
בשני ההפסדים שהביאו להדחה (ללטביה וקנדה) היא איבדה יתרון דו ספרתי, ואין סימן טוב מזה לכך שהמגמה התהפכה. מול קנדה, היא הובילה כבר ב-12 עם הכניסה לרבע האחרון, אבל איבדה את הראש במאני טיים. הקסם של הטורנירים האחרונים אבד. עד היום המשפט "כדורסל משחקים 40 דקות ובסוף ספרד מנצחת" היה אמת, אבל זה לא מה שראינו בטורניר הנוכחי. הווינריות הגדולה לא היתה קיימת הפעם.
בעיית המנהיגות של הנבחרת היתה מהותית, קבלת ההחלטות המפורסמת היתה הפעם לקויה. במונדובאסקט הקודם זה היה ריקי רוביו, באליפות אירופה היה זה לורנזו בראון, אבל הפעם לא היה לספרד את המנהיג בעמדה מספר 1. חואן נונייס הצעיר, רק בן 19, נתן הופעה אמיצה בטורניר בעמדת הרכז, אבל ניסיון אי אפשר לקנות. סרחיו יוי, שהיה אמור לסייע במצבים האלה, הגיע לטורניר במצב פיזי בעייתי והתקשה לתרום. הוא לא שיחק כלל במחצית השנייה מול קנדה.
קשה לשחק בלי איום על הסל מעמדת הרכז. נונייס כמעט לא זורק לסל, אלא תמיד מעדיף מסירה ומחליפו אלברטו דיאס הוא שחקן הגנה מעולה, אבל לא אחד שמאיים בקליעה מבחוץ. כך נוצר מצב בהתקפות של ספרד של 5 מגנים מול 4 מתקיפים, דבר שהקל על ההגנה של היריבות.
עם זאת, ספרד הפסידה עכשיו אבל הרוויחה לטווח הארוך. האמון בנונייס יניב פירות בעתיד. אולי בגלל זה לקחו את ההדחה בפרופורציות במדינה. הם יודעים לשים פרופורציות ולהסתכל על כל ההישגים ורגעי השמחה שהנבחרת הזו הניבה בעבר.
גם המאמן סרחיו סקאריולו אמר שדווקא אחרי ההפסד הוא "לא יכול שלא להיות יותר מאשר גאה בשחקנים האלה". גם הוא וגם בספרד מאמינים שזו נפילה רגעית ושספרד תמשיך להיות מעצמת כדורסל עולמית.
