מיאמי היט היא קבוצה מיוחדת. יצר התחרותיות אצלה קיבל את השם "תרבות ההיט". הרצון לנצח, היכולת להיות מוכנים בכל רגע ולהראות לכולם שהם קבוצה שיכולה להגיע רחוק. ההצלחה שלהם בפלייאוף נבעה דווקא מתוך ההכרה בחוסר. החוסר האישי של השחקנים, והחוסר הקבוצתי של קבוצה שהייתה קרובה בעבר ולא הצליחה.
מצד אחד אי אפשר להיות מופתעים מהיכולת של מיאמי להגיע למעמדים הללו. מאז שג'ימי באטלר הגיע לקבוצה לפני 4 עונות, הם הגיעו 3 פעמים לגמר מזרח וכעת משלימים עלייה שנייה לגמר הכללי. הם רגילים למעמדים האלו ולמרות הביקורות ואי האמון בהם, סותמים אוזניים והולכים עם הלב. מצד שני, המסע שהם עברו השנה היה מוזר ומאתגר במיוחד. כל העונה הם לא מצאו את עצמם – פציעות, רוטציות קצרות וארוכות, שחקני משנה, עמדה 4 לא מספיק טובה וגם השלשות שהיו המאפיין העיקרי שלהם בעונות האחרונות, לא נכנסו.
יותר מחצי מהמשחקים שלהם בעונה הסדירה נגמרו בפער של פחות מ-10 נקודות, זה הספיק להם למקום שביעי ולמשחק פליי-אין ראשון בפלורידה. מול אטלנטה הוקס הם התקשו, משהו לא התחבר והיריבה ניצלה זאת כדי לעלות על חשבונם מהמקום השביעי מול בוסטון.
"אחרי ההפסד במשחק ישבנו בחדר הצפייה ופתחנו הכל, הטוב והרע, וכולם אמרו שאנחנו מרגישים שאנחנו לא רוצים ללכת הביתה", סיפר הלילה מאמן הקבוצה אריק ספולסטרה. מכאן ההיט לקחו את עצמם בידיים וגם בפיגור מול שיקגו בולס הם לא ויתרו והצליחו לעלות מהמקום השמיני.
בסיבוב הראשון חיכתה אחת הקבוצות הבכירות, מילווקי באקס. ליריבה יש את אחד השחקנים הטובים בעולם, יאניס אנטטוקומפו, ואיתו את אחד השומרים הטובים בליגה – ג'רו הולידיי. מיאמי כבר פגשה אותם פעמיים בעונות הקודמות, כל אחת הייתה ההפך מהשנייה. מיאמי באה להוכיח שהניצחון בבועה לא היה מקרי וניצלה את החולשה העיקרית של מילווקי – הגנת שלשות. מקס סטרוס ודאנקן רובינסון, שני שחקנים שלא נבחרו בדראפט והגיעו על תקן צלפים התפוצצו בסדרה. זה נגמר ב-5 משחקים שבהם באטלר התעלה והעמיד ממוצע 37.6 נק'.
בסיבוב השני מיאמי התמודדה מול המפלצת ההגנתית של ניו יורק ניקס, קבוצה שניצחה אותם 3 פעמים בעונה הסדירה. גם אחרי הפציעה של ג'ימי באטלר במשחק הראשון, הקבוצה התגברה ועל אף היכולת המטורפת של ג'יילן ברונסון ההיט עלו לשלב הבא ב-6 משחקים.
נגד כל הפרשנים
הפרשנים של ESPN נתנו להיט 3% לנצח בסדרה את הפיינליסטית של העונה שעברה, בוסטון סלטיקס. גם האוהדים של הקבוצה האדומה לא האמינו שאפשר לנצח את המועמדת הבכירה לאליפות. אבל באטלר האמין ושלח סרטון "ברכה" שבו הוא מצפה לבוסטון.
בטי-די גארדן, אחד האולמות הטובים בליגה עם הקהל האדיר, מיאמי ניצחה עם הרבה אופי ומנטליות חזקה. באטלר היה במיטבו, באם אדביו הגיע אגרסיבי, וגם גייב וינסנט וקיילב מרטין היו משמעותיים בניצחון. במשחק השלישי מיאמי הובילה וסיימה את זה במפלה של הסלטיקס. בין המשחקים מיאמי דיברה על כך שצריך לסגור סיפור, אבל מילים לחוד ומעשים לחוד. בוסטון הפעם הרגישה שהסוף מתקרב ועשתה מה שהיא יכולה כדי לנצח. שני המשחקים הבאים היו ניצחונות מרשימים של הסלטיקס.
לפני המשחק השישי מיאמי ובאטלר התכוננו ואמרו שהם הולכים לנצח, וזה לא היה רחוק. בוסטון הייתה ביתרון ברבע האחרון, אך מיאמי הרגישה שוב שהאדמה נשמטת מתחת לרגליה וחזרה ליתרון נקודה, 3 שניות לסיום. דריק וויט שבר לה את הלב עם ריבאונד התקפה וסל שהגיע עם הבאזר. שוב מיאמי מרגישה שהיא הולכת לסיים את העונה שלה מוקדם מדי.
למשחק השביעי מיאמי הגיעה מלאת אמונה, עד כדי כך מלאי שהזמינה טיסה לדנבר במקום חזרה לפלורידה: "אחרי המעשים נמשכים הלבבות", כתב ספר החינוך, וזה בדיוק מה שקרה. מיאמי השתלטה על המשחק ברבע הראשון והובילה לאורך כל המשחק. ברבע הרביעי הפער גדל והחיוך של ההיט גם. שני השחקנים המובילים בסדרה היו ג'ימי באטלר וקיילב מרטין שקלעו 28 ו-26 בהתאמה.
ההצלחה של מיאמי מגיעה דווקא מהכישלון. הם ראו את הסוף העונה בקצה, וזה מה שדירבן אותם פעם אחר פעם. גם ברמה האישית, השחקנים הללו שהגיעו לליגה בדרך הקשה, יודעים איך זה מרגיש כשאין. הם היו כבר מחוץ לליגה וקיבלו הזדמנות נוספת, ולכן הם יתנו הכל כדי להמשיך כמה שיותר רחוק, כדי לא לסיים את העונה בלי המטרה שלשמה הם התכנסו – טבעת.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו