שאראס הגיע לברצלונה לפני שנתיים וחצי עם ציפיות גדולות. ההערכות היו שהוא יכול להפוך את בארסה לקבוצה הטובה באירופה, ואת עצמו למאמן הטוב ביבשת. נכון לעכשיו לא זה קורה - ולא זה קורה. שארונאס יאסיקביצ'יוס העלה את ברצלונה מדרגה, אבל לא הביא אותה לטופ שאליו היא מכוונת.
קשה להגדיר כמאכזב מאמן שבשתי עונות הגיע פעמיים לפיינל פור היורוליג, זכה בשני גביעים ובאליפות בספרד. מצד שני, שאראס לא השיג את המטרה הגדולה. גם בעונה הזו, כמו בשתיים הראשונות, ברצלונה היא קבוצה טובה, אבל לא מרשימה ודורסנית. עדיין לא הטובה באירופה. דוגמה לכך ראינו במחזור שעבר עם הפסד בקלאסיקו ביורוליג, שמותיר את ריאל מדריד לפניה בטבלה. זה היה ההפסד השמיני של הקטאלונים העונה.
צריך להקדים ולומר ששאראס קידם את המועדון מאז שהגיע. הוא החזיר אותו לפיינל פור אחרי שבע שנים, ועשה זאת פעמיים ברצף, וגם זכה באליפות לראשונה אחרי שבע שנים. לא דברים של מה בכך.
ההפך הגמור
העניין הוא שהדבר האמיתי, אליפות אירופה, עדיין לא הגיע. גם סגנון המשחק ההגנתי והפחות יפה לעין של הקבוצה מהווה חלק מהביקורות נגדו, וכאן מגיעה ההתנגשות בין קריירת השחקן שלו לקריירת האימון.
הליטאי, שכשחקן היה סמל לאטרקטיביות, מאמן כיום קבוצה לא אטרקטיבית. כשחקן שאראס נודע כעילוי התקפי, כמאמן הוא שם דגש על ההגנה. כשחקן הוא לא שמר, וכיום מי שלא שומר לא יכול לשחק אצלו. כאן אולי טמון חלק מהבעיה, ומצויה הסיבה מדוע עדיין לא שבר את תקרת הזכוכית כמאמן.
את הפריצה שלו על הקווים הוא עשה בז'לגיריס קובנה, כאשר הצליח להפיק מהסגל שהיה לו הרבה יותר ממה שהוא שווה. שאראס היה הכוכב הראשי של הקבוצה הליטאית, אולם בברצלונה לא כך הם הדברים. עם סוללת הכוכבים שיש בבארסה השליטה שלו בקבוצה לא יכולה להיות כפי שהיתה בקובנה. שאראס הוא מאמן של שליטה ושיטה מאוד מסוימת, הקפדה יתרה, מעורבות בכל מהלך והערות בלתי פוסקות לשחקנים. יש הטוענים כי הוא מפעיל עליהם לחץ־יתר. שאראס המאמן היה מתקשה מאוד לאמן את שאראס השחקן. כשחקן הוא רצה הרבה חופש, וכמאמן הוא מאוד שתלטן.
לחץ תמידי
לא לכל שחקן מתאים הסגנון הלחוץ הזה. יאסיקביצ'יוס הגיע לפיצוצים עם תומא הרטל וברנדון דיוויס, אבל הדוגמה הבולטת היא של ניק קאלת'ס. הרכז היווני היה מאז ומתמיד שחקן של מאמן, בטח לא אחד שעושה בעיות או חסר משמעת. עם שאראס נוצר אצלו נתק גדול מהמאמן, ובסופה של העונה השחקן שכל מאמן היה רוצה אצלו הפך ללא רצוי מבחינת הליטאי.
האם הלחץ המתמיד שבו נמצאים השחקנים הוא שמונע מברצלונה להפיק מעצמה את המיטב ולהגיע להישג הגדול? מבחינת הנהלת הקבוצה אין שאלה. בעונה שעברה היתה נפילה גדולה לקראת שלבי ההכרעה. אחרי שליטה ביורוליג ובליגה בעונה הסדירה, הקטאלונים לא לקחו את התואר לא כאן ולא כאן, וזה עוד קרה אחרי שריאל מדריד עמדה בדרך בשני המפעלים.
אצל מאמן אחר זה היה אולי מנדנד את הכיסא. אצל בארסה כשהקיץ הגיע לא היתה שאלה בכלל מי ימשיך לעמוד על הקווים. השאלה אם האמון הבלתי מסויג הזה יימשך, אם העונה הזו תהיה מהדורה חוזרת. אם הוא יהיה פנוי בקיץ, מכבי תל אביב בהחלט עשויה להיות בין המחזרות שלו.
