סטטיסטית, החל מאתמול רפאל נדאל הוא הטניסאי הגדול ביותר בהיסטוריה. עם הניצחון 6:2, 7:6, 4:6, 4:6, 5:7 על דניל מדבדב בגמר אליפות אוסטרליה הוא העלה את מאזן הזכיות שלו בטורנירי גרנד סלאם ל־21, מנתק את עצמו מהמשולש שווה השוקיים שכלל את רוג'ר פדרר ונובאק ג'וקוביץ'.
בהתחשב בכך שספורט נמדד במספרים ובהישגים, אפשר להסתפק במספר הזה - 21 - כדי להעצים את מה שעשה הספרדי במשך 5:30 שעות בחום המהביל ברוד לייבר ארנה. נדאל, בזכות הניצחון ההרואי, הוא נכון לרגע זה הטניסאי הראשון והיחיד אי־פעם שהצליח למצוא את הדרך להניף את הגביע בסיומו של טורניר גרנד סלאם 21 פעמים. בין 2005 ל־2022, 17 שנים, הספרדי גבר על כל מי שניצב מולו - בחמר, בדשא ובמשטחים הקשים - ב־21 טורנירים. אלה המספרים, אבל לא פחות מיוחד הוא הסיפור.
ובסיפור הזה, שתי מערכות מפתיחתו, לנדאל היו כל הסיבות שבעולם להרים ידיים. להסתפק במה שהשיג, לקבל את הסיטואציה כפי שהיא ניצבת מולו בדמות מדבדב. הרוסי, שרק לפני כמה חודשים בניו יורק מנע מנובאק ג'וקוביץ' את הזכות הגדולה להיות הראשון שמגיע ל־21, פתח את המשחק כמי ששוב לא מתעניין בדבר מלבד ההיסטוריה הפרטית שלו. במערכה הראשונה הוא שבר את ההגשות של נדאל פעמיים בדרך לניצחון 2:6, ובמערכה השנייה חזר מפיגור 4:1 לניצחון בשובר שוויון.
הוא ניצח את הגרסה הרעה של נדאל, וניצח גם את הגרסה הטובה שלו. באותה נקודת זמן הספרדי התמודד ללא הצלחה מול שחקן שצעיר ממנו בעשור, כזה שכמעט לא טועה מהקו האחורי ומצליח להתעלם מהעובדה שכמעט כל העולם רוצה בכישלונו. הפער היה כל כך גדול בשתי המערכות האלה, שגם תדמית הלוחם הלא מתפשר שנדאל הרוויח ביושר לאורך השנים נראתה לא רלוונטית. במונחים ספורטיביים - נדאל גסס.
למרות שהקריירה שלו עמוסה תקומות לא אנושיות לחיים, זאת לבטח המרשימה והגדולה מכולן. כי להבדיל מהפעמים הקודמות שבהן התגבר על מכשולים שפגש תוך כדי משחק, במקרה הזה הספרדי בן ה־35 התמודד עם מכשולים שהצטברו אצלו בחצי השנה האחרונה. אלה לא רק חבטות גב היד לאורך הקו של מדבדב שהטרידו את מנוחתו, אלא גם פציעה טורדנית ברגל, חמישה חודשים בלי טניס, הידבקות בנגיף הקורונה, ימים שבהם לא הצליח להשלים 25 דקות אימון, ורגעים שבהם חשב במלוא הרצינות לפרוש ממשחק.
כדי לחזור למשחק הזה נדאל היה צריך לשלוף מארגז הכלים שלו את כל התכולה. גם את מה שהיה שם במגירה של הטניס - דרופ שוטים חכמים והגשות שניות חזקות במיוחד - וגם את כל מה שהסתתר מתחת, במקום שבו הוא מאפסן את הכלים המנטליים שיש רק לו. כך, לאט־לאט, הוא חפר את דרכו חזרה למשחק. חפר את דרכו חזרה לחיים.
מבחינת איכות, נדאל כבר שיחק וניצח משחקים טובים ואיכותיים יותר. הוא ביצע כמעט אותו מספר טעויות לא מחויבות וכן ווינרים (67-68), הכניס רק 62 אחוזים מההגשות הראשונות, אפשר למדבדב 22 נקודות שבירה, וביצע יותר שגיאות כפולות (5) מאייסים (3). אלא שהמספרים לא חשובים הפעם, העניין הוא הסיפור. ובחלק הזה של הסיפור - מערכות שלישית, רביעית וחמישית - נדאל היה חזק יותר ממדבדב בידיים, ברגליים, ובעיקר בראש ובלב.
בכוח הרצון הוא הצליח למחוק פער של עשר שנים, עד כדי כך שלא היה אפשר לדעת מי מפורק בן 35 ומי בן 25 שרק מתחיל. "לא הבנתי איך הוא לא מתעייף", הודה בסיום מדבדב. בכל אחת מהמערכות האלה נדאל מצא את הדרך לשבור את ההגשות של הרוסי ולהישאר במשחק. את כל מה שעבר בתקופה האחרונה הוא הצליח לדחוס לתוך חמש וחצי השעות האלה, שאותן סיים עם נקודת משחק שלאחריה צחק ובכה ונפל.
"זה ללא ספק אחד המשחקים הכי מרגשים בקריירה שלי", סיכם נדאל ניצחון שמספר הרבה יותר מהניצחון עצמו. דווקא באוסטרליה, הטורניר שעשה לו חיים קשים מאז 2009, דווקא אחרי אחת השנים הקשות בחייו ובמשחק שהתחיל בצורה הכי רעה מבחינתו, הוא הצליח להיות הראשון מאז 1965 שחוזר בגמר באוסטרליה מפיגור של שתי מערכות כדי להשיג את התואר ששם אותו מעל כולם בפסגה. החל מאתמול ועד להודעה חדשה, מבחינה סטטיסטית, נדאל הוא הגדול מכולם. את זה אפשר יהיה לשנות, אולי אפילו ג'וקוביץ' יוכל השנה, אבל לספר סיפור טוב יותר - זה כבר יהיה קשה במיוחד.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו