השאלה "איזהו האתלט המושלם?" עניינה מאז ומעולם את כל חובבי הספורט. בעוד רובנו ממשיכים להתלבט (והרי איך אפשר לבחור בין הכוח של מייק טייסון, המהירות של יוסיין בולט, הניתור של מייקל ג'ורדן והסיבולת של מייקל פלפס) - הברון פייר דה קוברטן, מחדש המשחקים האולימפיים בעידן המודרני, ידע כיצד למצוא תשובה נחרצת לשאלה המסקרנת.
דה קוברטן, שכידוע שאב את השראתו מן המשחקים האולימפיים של יוון העתיקה, העתיק מהם גם את המתכון לבחירת הלוחם המושלם, שנעשתה במסגרת תחרות בחמישה ענפים שונים, או בשפת המקור, הפנטאתלון.
התחרות הקדומה הורכבה מריצה, היאבקות, קפיצה לרוחק, הטלת כידון וזריקת דיסקוס. הכישורים שנדרשים מלוחם השתנו מאז, וכדי להבדיל בין הפנטאתלון לבין הענף החדש, שמורכב מחמישה מקצועות מעודכנים יותר - שחייה, רכיבת סוסים, סיף, ריצה וקליעה - הומצא עבורו מונח חדש וברור, "קרב חמש מודרני".
מטרת התחרות נשארה כפי שהיתה - לגלות את האתלט המגוון והטוב ביותר, ולדה קוברטן, כמו לקודמיו בעת העתיקה, לא היה ספק שצריך לחפש אותו בין הלוחמים. מסיבה זו, עד המשחקים בשנת 1948 (בלונדון), רק קציני צבא הורשו להשתתף בתחרות זו.
המפורסם שבהם היה האמריקני ג'ורג' פטון. בשנת 1912, הגנרל המעוטר לעתיד היה עדיין מפקד מחלקה צעיר, שכבר עשה לעצמו שם של חייל מושלם. מה הפלא שדווקא הוא נשלח לאולימפיאדת שטוקהולם כדי לייצג את ארה"ב בתחרות קרב חמש?
הפרוטוקול היבש מלמד שהאמריקני לא הגיע לפודיום והסתפק במקום חמישי, אבל שלל האגדות שנכרכו בשמו מציירות תמונה הרבה יותר הרואית. מספרים שבעוד יריביו השתמשו באקדחי טוטו, פטון התעקש לירות באקדחו הצבאי, שהיה בעל קוטר שונה - ובתשובה לטענת השופטים שהחטיא ירייה אחת, הוא עמד על כך שהקליע פשוט עבר דרך החור שהשאיר הכדור שלפניו.
על פי אגדה אחרת, רומנטית לא פחות, פטון הנחוש מתח כל כך את גבול היכולת במהלך ריצת 4,000 מטר, עד שהתעלף וקרס מייד עם הגיעו לקו הסיום של התחרות.
מזכיר לכם את סיפורו של פידיפידס, אותו שליח אתונאי שרץ מהעיר מרתון ועד אתונה כדי להביא לעיר את בשורת הניצחון על הפולש? למזלנו, בשונה מפידיפידס, פטון שרד, בדיוק כמו האגדות עליו.
אופניים, טיפוס או נינג'ה?
פטון העקשן היה בוודאי מופתע לגלות שהענף שבו התחרה עובר בימים אלה טלטלה עזה, ואין ודאות שישרוד. העידן השחור של קרב חמש מודרני החל מתקרית שולית לפני שלושה חודשים, במשחקי טוקיו 2020.
הגרמנייה אניקה שלוי הובילה בתחרות הנשים, כאשר הסוס שלה Saint Boy (ילד קדוש) "מרד" וסירב לקפוץ מעל המשוכות במהלך התחרות. שלוי הגיבה לאובדן סיכויי הניצחון בבכי, אך הסערה האמיתית פרצה כאשר המאמנת שלה, קים רייזנר, צעקה לה להכות את הסוס; שלוי יישמה את העצה.
ההתאכזרות כלפי בעל החיים עוררה גל דרישות להוציא את רכיבת הסוסים מתחרות קרב חמש, ולצידו החל הוויכוח בשאלה מה חשוב יותר: מסורת הענף או להעז לוותר על יסודות ארכאיים ולהשתנות. אם תרצו, עקשנות מול חדשנות. שורה ארוכה של כוכבים מצמרת קרב חמש דרשה לשמר את המצב הקיים. אפשר להבין אותם - מי ירצה לגלות פתאום שהמקצוע שבו התאמן כל החיים - סולק, ובמקומו יידרש להתחרות במקצוע שונה לגמרי?
מאחורי הקלעים, הוועד האולימפי הבינלאומי למוד השערוריות אותת למנהלי הענף שההתעקשות על רכיבת סוסים תביא לסילוקו מהמשחקים. עסקני האיגוד העולמי לקרב חמש קלטו את המסר והחליטו להיפרד מהסוסים לתמיד, כי בין השאר, בלי הכסף האולימפי, ספורט נטול שידורי טלוויזיה לא יכול להתקיים.
הסוסים ונטייתם שלא לציית הפכו לא אחת את קרב החמש לסוג של הגרלה, ובלעדיהם התחרות תהיה הוגנת יותר, אמרו אחדים. אחרים הזכירו שהסוסים ממילא היו מחוץ להישג ידן של רוב מדינות העולם, וכעת קרב החמש הזה יהיה נגיש גם בארצות עניות.
אלא שהקרבות על עתיד הענף רק התחילו, כי טרם הוחלט מה יחליף את רכיבת הסוסים: רכיבת אופניים, חתירה, טיפוס ואפילו מסלול נינג'ה הוצעו ולא אושרו. היו שנזכרו כי דה קוברטן דגל בחתירה, אך החליפה ברכיבת סוסים משום שבזמנו היתה יקרה יותר מהסוסים, שהיו זמינים לכולם. כך או כך, האיגוד העולמי לקרב חמש צפוי לקבוע את זהות המקצוע החמישי, ועימה את עתיד הענף כולו, כבר בשבוע הבא.
