עונת ה־NHL נפתחה לפנות בוקר (רביעי), ואוהדי הוקי קרח מכל רחבי העולם כוססים ציפורניים בציפייה לעונה מרתקת במיוחד. בניגוד לשנתיים האחרונות, שבהן התחרות נפגעה וקוצצה בשל מגיפת הקורונה, הפעם היא שוב תתפרס על פני 82 משחקים - מפרך, מאתגר ומותח כפי שרק הוקי קרח יכול להיות.
טמפה ביי לייטנינג, זוכת האליפות בשתי העונות הקודמות, שואפת להשיג את גביע סנטלי השלישי ברצף. הניצחונות שלה הולידו מסורת חדשה: במקום מסע ברחבי העיר באוטובוס פתוח, הגביע הנחשק מוצג לאוהדים המריעים בתהלוכת סירות מרהיבה, כיאה לפלורידה. בפעם האחרונה, כאשר השחקנים הנלהבים חגגו את הזכייה, הגביע החליק מידיו של אחד מהם, פטריק מרון, נפל וניזוק. מרון תירץ את ההפלה בסערת ברקים ורעמים שהתרחשה באותה עת בתזמון סמלי כל כך עבור הקבוצה ששמה הוא "ברק". כך או כך, מרון וחבריו משוכנעים שימשיכו להחזיק בגביע המשופץ.
סיכוייהם אינם מבוטלים. "הברקים" מטמפה שימרו את רוב הסגל המנצח. שוער הקבוצה אנדריי וסילבסקי נבחר ל־MVP של הפלייאוף בעונה שעברה, והוא אחד הנכסים הגדולים. "החתול הגדול", כפי שמכונה בפי כל, כבר הספיק לזכות בשורות נבחרת רוסיה במדליית זהב ובשתי מדליות ארד באליפויות העולם בהוקי קרח. בעיני רבים הוא היום השוער הטוב בעולם, ולא במקרה בעלי הקבוצה דאגו להחתים אותו עד לשנת 2028. באשר לשחקני השדה, טמפה קלעה בול בבחירה של שחקן רוסי נוסף, שצורף ב־2012 - ניקיטה קוצ'רוב (28). הוא משחק בצד ימין של ההתקפה, והביא לטמפה במו ידיו את האליפות ב־2020 כאשר הוביל את הליגה הן בשערים והן באסיסטים. לקראת תחילת העונה הקודמת, קוצ'רוב עבר ניתוח מורכב ונאלץ להפסיד את כל העונה הרגילה, אך חזר למגרש בדיוק לפלייאוף, ושוב הבקיע יותר מכולם.
סכנת החלקה
בהערכה הבלתי רשמית של שחקני ה־NHL, רק שחקן אחד מדורג היום גבוה יותר מקוצ'רוב - הקפטן של אדמונטון אוילרס (ישחקו הלילה מול ונקובר קנאקס), קונור מקדיוויד, המשחק בעמדת החלוץ המרכזי. הוא נבחר שלוש פעמים לשחקן הטוב ביותר בליגה על ידי השחקנים עצמם. פעמיים הוענק לו הגביע כ־MVP של העונה הרגילה, ופעם נוספת זכה בתואר של כל חברי איגוד עיתונאי ההוקי, פה אחד. רק פעם אחת בהיסטוריה זכה שחקן ב־NHL לכבוד הזה - ויין גרצקי, גדול השחקנים בכל הזמנים.
ל־NHL לא חסרים כוכבים נוצצים נוספים שקורעים רשתות, אך להבדיל מקוצ'רוב ומקדיוויד, למרות המספרים האישיים, הם מתקשים להוביל את קבוצותיהם אל התואר הנכסף מכל. לזכותם ייאמר שהוקי קרח הוא ככל הנראה הענף הקבוצתי ביותר בכל הענפים. אם בכדורגל כוכבי הקבוצה נשארים במגרש לאורך כל המשחק, ואף בכדורסל הכוכבים משחקים במשך רוב הדקות - עם מנוחה קצרה ולפעמים בלעדיה - בהוקי הדבר אינו אפשרי בגלל הקצב המטורף שמאפיין את המשחק הקשוח.
המהירויות הגבוהות (לעיתים יותר מ־40 קמ"ש!), המאבק הפיזי ביריבים וההתנגשויות, ואפילו התנוחה הבסיסית של שחקן, שבה רגליו כפופות וגבו שפוף - כל אלה מפעילים עומס אדיר על השרירים ומחייבים חילופים תכופים. מהלך המשחק מורכב מספרינטים בלתי פוסקים, ואין בו רגע מנוחה, למעט עצירת המשחק ביד שופט. בקצב של ה־NHL גם אתלטים יוצאי דופן אינם מסוגלים להחזיק מעמד על משטח ההחלקה במשך יותר משתי דקות. בשל כך הסגלים של הטוענות לכתר צריכים לכלול הרבה שחקנים איכותיים, כדי שהעומס יתחלק בין כולם וכדי שהיתרון שמושג כאשר משחקים הכוכבים הגדולים לא יתבזבז בשעה הם נחים.
אפשר להמר
השוואת הסגלים מציבה שלוש מתחרות עיקריות לטמפה ביי: קולורדו אבלאנש, טורונטו מייפל ליפס ווגאס גולדן נייטס. המועדון הצעיר והיומרני מעיר ההימורים, שנוסד רק לפני שלוש שנים, הבטיח להילחם על התואר כבר מעונתו הראשונה, ועמד במילה. בעונה הקודמת הוא נעצר בחצי הגמר, מה שרק הגביר את התיאבון. עם זאת, טורונטו רעבה הרבה יותר - היא לא זכתה בגביע סטנלי מאז שנות ה־60.
ובכל זאת, אם מישהו מסוגל לקטוע את רצף הגביעים של טמפה, הרי זו קולורדו. שום קבוצה לא מציגה שילוב מופלא של ניסיון, כישרון ותעוזה, כפי שיש לאבלאנש, ואף אחד לא יופתע אם גביע סטנלי 2022 יונף דווקא בדנבר.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו