גילי לוסטיג הוא אדם חביב מטבעו, ובשבוע האחרון היה פשוט בלתי אפשרי למחוק את החיוך מעל פניו. מנכ"ל הוועד האולימפי הסתובב בין אתרי התחרויות של הספורטאים הישראלים בטוקיו ונראה כמו אב גאה. הפרויקט שעליו עמל יחד עם היו"ר יגאל כרמי, מנהל היחידה לספורט הישגי דני אורן ויו"ר הוועדה המקצועית יעל ארד - עלה גבוה מעל הציפיות. שתיים-שלוש מדליות היה היעד שהציבו ראשי המשלחת - וכעת הם חוזרים לארץ עם ארבע כאלה, שתיים מהן מזהב טהור.
"אחרי אירוע כל כך אינטנסיבי, יש תחושה של ריקנות", אמר אתמול לוסטיג בראיון סיכום מיוחד ל"ישראל היום", "אבל אין צל של ספק שאנחנו בתחושת סיפוק גדולה מאוד. אלו המשחקים האולימפיים הטובים בהיסטוריה בפער אדיר. הספורט האולימפי לא קפץ מדרגה אחת, אלא כמה מדרגות. לא רק שעמדנו בציפיות - עלינו עליהן בהרבה".
אתה יכול לשים את האצבע על הסיבות שהביאו את המשלחת להישגים כאלה?
"כדי להצליח להגיע לתוצאות צריך לעבוד 12-10 שנה, ואני חושב שהמערכת שלנו השתפרה עם הזמן. זה התחיל עם הקמת המערכת לספורט הישגי ב־1984, ועברו כמה שנים עד שהשגנו את המדליות הראשונות שלנו במשחקים האולימפיים בברצלונה 1992. מאז אנחנו הולכים ומתקדמים, ואחרי ריו 2016 עשינו כמה שינויים משמעותיים - כמו הרחבה והמשך העבודה עם הנבחרות.
"אנחנו מדינה קטנה, אין לנו הרבה מתקנים ומאמנים ברמה גבוהה, וגם מספר הספורטאים הוא נמוך. לכן השיטה צריכה להיות ריכוז המאמנים, המתקנים והספורטאים הכי טובים יחד. שדרגנו את המעטפת המדעית, המקצועית והרפואית שלנו, ושיפרנו את הדברים הפחות טובים. הגענו לכל איגוד ולכל נבחרת, והבאנו לשם תזונאית, רופא, פסיכולוג, פיזיותרפיסט, וכך הלאה - כל אחד לפי הדרישות שלו. גם לטוקיו הבאנו צוות חסר תקדים, אנשי מעטפת שייתנו לספורטאים את התנאים הכי טובים - וזה הוכיח את עצמו. עבודת הצוות הוכיחה את עצמה".
אנחנו יודעים שהדברים האלה נכונים בג'ודו ובהתעמלות, אבל האם זה המצב גם בענפים כמו אופניים וטאקוונדו?
"השכלנו להכניס גם את האופניים ואת הטאקוונדו לפרויקט שהיה חלק מחמש השנים האחרונות. אנשים ביקרו אותנו שבחרנו בהם כענפים מועדפים. כולם מסתכלים על המדליות ועל ההעפלות לגמרים, אבל אני מזכיר שבהרבה ענפים הספורטאים עשו את התוצאות הטובות ביותר בהיסטוריה. זה דבר שמעיד על כך שההכנה היתה מצוינת. המטרה של מערכת הישגית היא לדאוג שברגע האמת ספורטאי יהיה בשיאו, ולנו היו כל כך הרבה אירועים מרגשים ברמות הגבוהות; בטריאתלון, בקשתות, במרתון, באופניים, בשחייה במים פתוחים ועוד. הספורט הישראלי מתבגר. עצם זה שהגענו עם משלחת של 90 ספורטאים זה מדד הצלחה גבוה מאוד, כי כולם עמדו בקריטריונים".
אין ספק שיש הרבה כישרונות במשלחת הזאת, אבל יש שני עילויים. איך אתם מסכמים את ההופעה של לינוי אשרם וארטיום דולגופיאט?
"אין צל של ספק. השניים האלה הוכיחו עליונות לאורך כל המחזור הזה וזכו במדליות בתחרויות אירופה ובעולם. אני חושב שלזכות במדליית זהב בהתעמלות זה דבר אדיר. ארטיום עשה את זה, וזה שם אותו בטופ של ההישגים בספורט הישראלי. בנוגע ללינוי, פגשתי כמה מראשי ענף ההתעמלות האמנותית, והם אמרו שהיא לא רק שברה את תקרת הזכוכית בספורט הישראלי, אלא שברה תקרת זכוכית עולמית כשהוכיחה שלא רק הרוסיות יכולות לזכות במדליית זהב. היא הוכיחה שזה אפשרי במגרש הכי חשוב. לינוי עשתה משהו מדהים. היא היתה אחת התקוות הכי גדולות שלנו במחזור הזה, וזה כיף שמובילה אותה מאמנת כמו איילת זוסמן".
"היחצנית הטובה ביותר היא ההצלחה"
מה בנוגע לענפים כמו בייסבול, למשל, שספגו בו כמה ביקורות?
"נבחרת הבייסבול עמדה בקריטריונים. היא עשתה את זה בגדול והיתה אחת משש הנבחרות שהגיעו למשחקים האולימפיים, זה הישג חסר תקדים. אם היית אומר לי את זה לפני שלוש שנים, הייתי אומר לך שזה בלתי אפשרי. לומר לך שזה הכי מחובר לציבור בישראל? את זה אני לא יכול. אבל הם הגיעו בצדק, והופיעו בצורה מכובדת".
מה הלאה? איך שומרים על ההישגים והגיוון הזה?
"עכשיו סיימנו את טוקיו, נשב בנוגע לפריז 2024 ונבדוק מה עושים. אני חושב שבגלל ההצלחה זה דווקא יהיה קשה יותר, אבל נשב עם אנשי המקצוע ונבדוק לאן אנחנו מכוונים. גם באופן מערכתי וגם באופן אישי".
אתם מאמינים שילדים ילכו עכשיו לטאקוונדו, להתעמלות, ייפתחו לענפים חדשים? זאת השפעה שאתם מקווים לראות?
"ודאי שכן. אני תמיד אומר שהיחצנית הטובה ביותר היא ההצלחה. ברגע שיש הצלחה בענף ספורט מסוים - אין לי ספק שילדים וילדות ירצו לעסוק בו. אנצל את ההזדמנות כדי להגיד שאחת הבעיות בספורט הישראלי היא מה שקורה בפריפריה ובמתקנים. המדינה צריכה להתעשת ולהבין כמה הספורט הוא חשוב, מהרבה מאוד היבטים. גם בריאותי, גם חברתי, גם ציבורי, אין ספק שחייבים להקים תנאים לילדים ולילדות בפריפריה, שילכו לעסוק בספורט.
"אנחנו יודעים שספורט הוא מנוף להצלחה בשביל ילדים. אני בכלל חושב שהמדינה צריכה להשקיע. יש לנו כסף במגירה, לא סכום גדול, 15-12 מיליון שקלים שצריך להשקיע בעתודה ההישגית ולעשות את זה לפני שהספורטאי מגיע אלינו, כי כשהוא מגיע אלינו - אנחנו יודעים כיצד לטפל בו, והמשחקים האלה הם הוכחה מעולה לכך. אני חושב שעתודה הישגית היא דבר שאנחנו חייבים, צריך שהמדינה תשקיע בגילים האלה כדי שיהיו לנו נבחרות והישגים ברמה הכי גבוהה שיש. יש לנו תוכנית יחד עם היחידה לספורט הישגי, שיודעת לעשות את זה. אנחנו רק צריכים את המשאבים".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו